באימון: סיכום המרוץ הראשון שלי!

אז, זכור כשאמרתי שאני אהיה לבדוק את עצמי ואת הכושר שלי בדואתלון בשבוע שעבר? ובכן, הבדיקה הסתיימה והתוצאות נכנסות! לרוע המזל, לא הצלחתי לזה כפי שקיוויתי. במקום זאת, אני חושב שמגיע לי בערך C+ על המאמצים שלי. דבר טוב שלי מרוץ גדול עדיין רחוקה חודשיים.

כך התפתח המרוץ:

כשהאקדח התנקש בשעה 9 בבוקר, המראתי לקראת הרגל הראשונה, ריצה של שני קילומטרים במורד (ואז חזרה למעלה!) כביש הרים. מהצעד הראשון הרגליים שלי הרגישו כבדות כמו גושי עץ. לא הופתעתי מכך: בצעד קצת מטורף בלילה שלפני, החלטתי להיכנס למרוץ קילומטרים קטן בחדר הכושר שלי (היי, הם העניקו עיסויים חינם לכל המשתתפים!). כנראה שהתרחבתי יתר על המידה בכך. אבל מכיוון שהתחייבתי לדואטלון, ידעתי שאני חייב לרוץ הכי מהר שאפשר למרות הרגליים הכבדות. התחמקתי והתמקמתי בין 30 הרצים הראשונים.

14 דקות והחלפה מאוחר יותר, פניתי ל"אזור המעבר "לאסוף את האופניים שלי. החלפתי את נעלי ההתעמלות שלי ונעלי אופניים, חגרו לי את הקסדה ונכנסתי ללולאה של 14 קילומטרים. בהתחלה הרגשתי מצוין! הייתה לי הרוח על הגב וירידה ארוכה ומשופעת לפני. שאבתי את הרגליים הכי חזק שיכולתי ואפילו עברתי כמה אנשים.

אבל כידוע, מה שיורד חייב לעלות. לפני שידעתי, התמודדתי פנים מול פנים עם א גבעה גינורמית. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הגבעה הזאת מרוקנת לחלוטין את כל האנרגיה שהייתה לי ובקושי הגעתי לפסגה. כשסוף סוף רכבתי חזרה לאזור המעבר, בקושי יכולתי ללכת, ובכל זאת לרוץ לבד.

אבל אז האנדורפינים בעטו פנימה. פשוט נתתי לרגל אחת ללכת אחרי השנייה לריצה השנייה של שני קילומטר ואמרתי לעצמי שיש בי את זה לסיים. חזרתי שוב ושוב בראש שלי "אתה יכול לעשות את זה".אני חושב שבעצם אמרתי את זה בקול רם כמה פעמים (מה שישאיר אותך ממשיך, נכון?). חלפתי על פני כמה מהמרוצים הרבים שקילפו לידי על רגל האופניים האיטית שלי מאוד וחציתי את קו הסיום בבעיטה חזקה. אחותי, שהתחרה גם היא, ניצחה אותי בקילומטר אחד (תרתי משמע!) אבל תחרותית כמוני, לא נתתי לזה להפריע לי. פשוט שמחתי שסיימתי!

וזה היה השיעור הגדול שלי להיום, כזה שחל גם עליך כשאתה מאתגר את עצמך ומתכונן להגיע למטרות שלך. גם אם אתה לא מצליח כמו שהיית מקווה בכל אתגר גדול שאתה לוקח על עצמך, אתה צריך לתת לעצמך עידוד גדול אפילו על הניסיון. עד כמה שזה נשמע גביני, לכולנו מגיע A A על מאמץ מדי פעם. ימין?

תמשיך לעבוד קשה! ותודה רבה על כל התמיכה!

חיבוקים ונשיקות,

שרה