אבא שלי עוזב לעיראק

אבא שלי עוזב לעיראק בחודש הבא בפעם השלישית, ואני ממש מפחד בשבילו. מה עלי לעשות?

בריטני, 14, ג'פרסוןוויל, אינד.

זו בטח תקופה מלחיצה מאוד עבורך ועבור משפחתך. מצד אחד, כמובן שאתה באמת גאה באביך על כך שאתה אמיץ כל כך. מצד שני, אני בטוח שחלק ממך מאחל שהוא יהיה קצת פחות אמיץ ויישאר איתך בבית!

הנה העצה שלי: דבר עם אביך עכשיו, לפני שהוא עוזב, וספר לו מה אתה מרגיש. אל תדאג להודיע ​​לו שאתה חרד ייראה אנוכי-עזיבתו אכן משפיעה עליך. לפעמים כשאנחנו באמת מפחדים, לחלקנו יש נטייה להיסגר, אבל במצב ככה, אתה ואבא שלך צריכים לתקשר אחד עם השני, אז תצטרך להיפתח.

ו P.S.: אתה יכול לתמוך בו ועדיין לתת לו להיכנס למתרחש בתוך הראש שלך. נסה: "אני כל כך גאה בך, אבל גם אני מפחד-אני כל כך מפחד לאבד אותך." יש לי תחושה שברגע שתאמר את המילים האלה בקול, הכבדות בלבך תרגיש הרבה יותר קלה.

זה נורמלי להרגיש ככה-לא להתייחס לחששות שלך זה מה שיכול לגרום להם להיראות ממש מכריע. ברגע שתספר לו, אני בטוח שאביך יודה על רגשותיך, ואולי אפילו יהיה כך יכול לתת לך כמה פרטים על אופי עבודתו בעיראק, מה שעשוי לגרום לך להרגיש טוב יותר. לכל הפחות, אתה תשמח ששיתפת אותו ברגשותיך איתו באופן אישי לפני שהוא ילך כל כך רחוק.

רעיון נוסף: שניכם יכולים לבסס טקס ששניכם תעשו בזמן שהוא לא נמצא: כאילו, אתם יכולים להסכים שבכל יום ראשון בשעה 21:00 תראו את הכוכב הבהיר ביותר בשמיים ותחשבו אחד על השני. כך, גם אם אינכם יכולים לדבר, אתם יכולים להרגיש קצת יותר קרובים זה לזה.

לבסוף, אם אתה יכול לדבר עם אמא שלך על הדאגות שלך, זה עשוי גם לגרום לך להרגיש טוב יותר. למרות שהיא לא תוכל להגיד לך בוודאות ששום דבר רע לא יקרה לאבא שלך (אף אחד לא יכול מבטיח לכם את זה, למרבה הצער), רק שתמיכה זו בזו יכולה ליצור עולם של הבדל-לשניהם ממך.