הלוויות: בני נוער מתאבלים, רגשות גולמיים לאחר ירי בבית הספר

שירותי 14 תלמידי סטונמן דאגלס, המנהל הספורטיבי, מאמן ומורה לגיאוגרפיה החלו ביום שישי, יומיים לאחר הירי, ויסתיימו בימים הקרובים.

PARKLAND, פלורידה. (AP) - כל הלוויה לקורבנות הטבח במרג'ורי סטונמן דאגלס היא שונה, אך זהה: קרובי המשפחה האבלים, בני נוער ההולכים בצמדים כשהם לובשים שחור, פוליטיקאים מכבדים, מצלמות תקשורת מצביעות על הכניסה ממול החניה מִגרָשׁ.

וכל שירות גובה את מחירו מהאבלים הצעירים, רבים מהם משתתפים בהלוויות של חברים יותר בטווח ימים מאשר הרבה אנשים בגיל העמידה בחייהם. שירותי 14 תלמידי סטונמן דאגלס, המנהל הספורטיבי, מאמן ומורה לגיאוגרפיה החלו ביום שישי, יומיים לאחר הירי, ויסתיימו בימים הקרובים.

אריקה ספארו, קשישה בת 17, אמרה ביום שני כי היא הלכה להלוויה הראשונה שלה לפני מספר שבועות, "עכשיו יש לי אחת כל יום". היא ו חברתה, לורן קופרמן, גם היא בת 17, החלה לתקתק שמות - מדו פולק מיום שישי, חואקין אוליבר משבת ואליינה פטי יוֹם שֵׁנִי. עוד שלוש שלישי, יום רביעי נוסף. זה קשה וגם קתרי, אמרו הבנות.

"זה קצת עוזר אבל יחד עם זאת זה עושה אותי עצוב", אמר ספארו.

בכיר הסטונמן דאגלס, לואיס מיזן, אמר כי הוא מעולם לא השתתף בהלוויה של מישהו בגילו לפני סוף השבוע. הוא ישתתף ביום שלישי נוסף. כאשר בן משפחה מבוגר מת, לדבריו, נראה טבעי שילדיהם ונכדיהם מדברים על אובדנם, אך לראות את ההורים מספידים את ילדם חותכים עמוק רגשית.

"כשאני רואה אבא מתחרפן, אני מקווה שלעולם לא אצטרך לראות דבר כזה שוב," אמר מיזן. "כרגע הכל נראה מאוד סוריאליסטי".

ההלוויות התקיימו בכנסיות ובבתי כנסת, בתי לוויות ומרכזי כנסים, כולם עמוסים, לפעמים עם קהל של למעלה מ -2,000. האבלים האחרונים שהגיעו נאלצו לעתים קרובות לצאת לחום פלורידה, שם הם עומדים בכבוד במשך שעה ומתאמצים לשמוע קטע מהשירות.

הלווייתו של פטי, תלמידת שנה ראשונה בת 14, הייתה ייחודית אך לצערנו נפוצה מדי בקהילה האבלה. יותר מ -1,500 אבלים, רובם לבושים בשחור, נכנסו לכנסיית ישו המשיח של קדושים האחרונים בקורל ספרינגס כדי לזכור את חבר חיל ההכשרה של קציני מילואים. בני משפחה סיפרו על כך שהיא הצטרפה בהתלהבות לבני נוער מורמונים אחרים כדי לסייע במאמצי ניקיון בספטמבר אחרי הוריקן אירמה, ועל אהבתה לכלבים וביטחון ושנינות שלה.

אביה ריאן פטי סיפר על התמיכה שקיבלה משפחתו מהכנסייה, מהקהילה ומרחבי הארץ והעולם.

"לא יכולנו לעבור את זה בלי האהבה, התפילות והתמיכה המוצעות", אמר. "ייתכן שלעולם לא נדע את כל מעשי החסד שנעשו בשמנו בשבוע האחרון. היינו עדים למאות רק בימים האחרונים, אבל אנחנו יודעים שזה חלק קטן מהסך הכל ".

אבות ואמהות אחרים אמרו מילים דומות בימים האחרונים, מתחננים לאבלים לעולם לא לשכוח את ילדם ולהתייחס זה לזה באדיבות.

אביו של אחו פולק בן ה -18 קרא לזרוע את החמוש ניקולס קרוז בן ה -19, הסטונמן לשעבר. תלמיד דאגלס שהודה ברציחות ביום רביעי וצעק: "הרגת את הבת שלי!" לפני שקוראים לו א מַעֲשֶׂה מְגוּנֶה. אמה של אליסה אלחאדף, בת 14, קראה לפוליטיקאים לחוקק חוקים שימנעו מעשי טבח בבתי הספר בעתיד.

אחים גם חשפו את האובדן. אחותה הגדולה של פטי, מגאן פטי, דיברה על כך שאליינה תהיה כעת המלאך השומר שלה וכי הירי לא צריך לגרוע מהטוב שחי בתוך הקהילה.

"מה שקרה לה הוא שזה מעשה מאוד מאוד מכוער שביצע אדם אחד אבל כשאתה מסתכל מסביב כמה אנשים נמצאים כאן... יש עוד אלפים שעושים משהו ממש יפה בשביל אחותי ", אמרה מגאן פטי.

ד"ר פרנסיסקו קרוז, פסיכיאטר ראשי במרכזי הבריאות קטמין, הציע שחלק מהניצולים ירצו להגביל את עצמם לשירותי שירותיהם. חברים קרובים, אך הוא אמר שחשיפת יתר לסיקור חדשותי ולפוסטים ברשתות החברתיות על הירי עשויה להזיק יותר מאשר השתתפות במספר הלוויות.

"לעבור תהליך הלוויה ולזכור את חבריך לכיתה ולהרגיש תמיכה מחברים ובני משפחה ומהקהילה יכול להיות מעצים", אמר קרוז. "זה יכול לעזור לאנשים לעבור את התקופות הקשות האלה ולעזור להם להיות יותר גמישים בהמשך הדרך".