2Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
לאחרונה יצאתי לנסיגה של סוף שבוע עם סטודנטים אחרים. החוויה הייתה פנומנלית. כל שנה, קרן פוזה (שמזהה תלמידי תיכון ציבוריים עם פוטנציאל לימודי ומנהיג יוצא דופן) מאפשר נסיגה שנתית של שבוע PossePlus, משתתפים בו חברי קבוצת הסטודנטים, הפקולטה והמנהל הגדולים יותר, במטרה לדון בנושא חשוב בקמפוס שזיהה פוסה מלומדים.
השנה דנו במה פירוש הדבר לחיות בתור מילניאל, מה המשמעות של להיות מאושר ומה המשמעות של להיות מואשם בהנהגת עולם שאנו רק מתחילים לעצב, אך בקרוב יורש אותו. אחד הנושאים הרבים בהם דנו היה על תפקיד הנשים בחברה. הכרזה שאתה רואה מייצגת אישה שנאלצת לבחור בין המקצוע שלה לבין להיות אמא פעילה. למדנו שהגיע הזמן שלנו לשתף פעולה, להרהר וליצור את החיים שאנחנו רוצים ואת המורשת שנשאיר מאחור גם יחד וגם בנפרד.
יכולתי לכתוב במשך ימים על כל האנשים הנפלאים שפגשתי בנסיגה הזו. אדם אחד שאני שמח לקרוא לו עכשיו חבר הוא טיפאני ג'ורדן. בחרנו אחד את השני ל דיאד פעילות, ודיברנו על נושאים ששנינו הרגשנו שהם חשובים בחברה. אהבתי שזכיתי להתייחס לנערה אפרו-אמריקאית אחרת בקמפוס שמעולם לא פגשתי. בסופו של דבר אפילו הלכנו לא
ביליתי גם הרבה זמן עם אליז מיטשל. כתבנו שיר משותף למופע הכישרונות. מדובר בתפקיד להיות נקבה אפרו-אמריקאית כיום. בעצם אשתף אתכם בזה:
בתחתית הפירמידה
לצורר שלה לא יהיה אכפת
אני מצביע ואומר: "יש שם אישה"
ספר לי, מי אני?
צבעוני, שחור או אפרו-אמריקאי
האם אקבל את התפקיד כיוון שאני מוסמך
או למלא מכסה?
העור שלי תמיד היה חלק מהזהות שלי
אך מעולם לא התביישתי כל כך לומר:
"אני שחור"
אני מרגיש שהאורות ננעלים
הפה ממלמל
כשאני מנסה לתאר את כוחם ומאבקם של אבותיי במילה אחת
שחור זה יפה
השחור הוא אלוהי
אבל רק אם אתה רזה
... ועם עור בהיר?
אני לא יכול להזיע כי אני צריך לשמור על השיער שלי חלק
אני לא יכול לדבר כי אני צריך לתקן את המבטא שלי
אני לא יכול לחיות כי אני צריך להתאים את התרבות שלי
ממתי להיות שחור פירושו להצטער?
צר לי על שמירה על תרבות אבותיי
אני מצטער שאני אוהב את הקימורים שלי
צר לי על המעבר למוסיקה כפי שהגוף שלי מרגיש
אני מצטער שאני אוהב את השמש ואת צבע העור שלי
אני מצטער... שאתה לא יכול להעריך את זה
והיא לא תעז
אתגר את האמריקאי
רעל מפחד
אז היא מיישרת את שערה
אני מקווה שנהנית מהשיר. נסיגת קרן פוזה חידשה את הערכתי לחינוך, חברים, משפחה וזהות עצמית. אני מצפה להשתתף בנסיגה בשנה הבאה. לא יכולתי להודות יותר לאפואה פרימפונג, חוקר פן פוסה שהזמין אותי.
האם היו לך חוויות מאירות עיניים ששינו את השקפתך על העולם? ספרו לי בתגובות!
