1Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
כאשר המושל פיילין נשא אתמול את נאום הקבלה לסמנכ"ל, קרה דבר מטורף. חשבתי, "היי, אני יכול לעשות את זה."
אני יודע שרגעי ההתגלות האלה נשמעים כל כך קלישאה, אבל לראות את נשיא ה- PTA שהפך למושל והפך למועמד הרפובליקני-נשי-סמנכ"ל בלבד יכול להיות מתואר כמעורר השראה. לא משנה מה אתה חושב על אמונותיה, כולנו יכולים להסכים כי היא אישה קשוחה אחת שעבדו עבור כל מה שיש לה.
אני עדיין לא נמכר בכל עניין הפוליטיקה. אני יודע שאני רוצה להיות מעורב בתהליך, אבל הרעיון של ריצה פשוט נשמע קשה מדי. אולם תגובתי לבחירת המושל פיילין היא בדיוק הסיבה מדוע אנו זקוקים ליותר נשים בתפקידים עוצמתיים.
כשאנחנו מתבגרים קצת, אנחנו יכולים להצטרף ל- PTA, בדיוק כמו שהיא עשתה. לא נורא, נכון? אם אנחנו מוכנים לעבוד קצת, נוכל להקים ועדת ייעוץ עירונית לבני נוער. ואם נוכל לעשות זאת, אז נוכל יום אחד להתמודד על ראשות העיר או המושל או חברת הקונגרס או הסנאטור. ואם נצליח בכך, מדוע שלא נוכל להתמודד גם על סגן נשיא? מדוע לא יכולנו להיות נשיא?
סיפוריהם של המושל פיילין והסנאטור קלינטון מעצימים. אני כל כך מתרגש שבבחירות האלה נשים שולטות משני צידי הקשת הפוליטית. התקדמות נשית לא צריכה להיות סוגיה מפלגתית, היא צריכה להיות סוגיה עולמית. כי כפי שאמרה מארי וילסון, מייסדת פרויקט הבית הלבן (ארגון שפועל להכניס נשים לפוליטיקה), להיות "לנשים" הוא הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות עבור כולם. כאשר אנו מעורבים, אנו משנים את השיחה מאחת של מאבק כוח לכוח של שיתוף פעולה. נשים באופן טבעי טובות בעבודה עם שני הצדדים - התרבות שלנו מחייבת אותנו לשתף, להקשיב ולהיות אמפתיים. כך שנוכל לשתף, להקשיב ולהיות אמפתיים (כמו גם עוצמתיים, יצירתיים וחזקים) בבית הלבן. ואחרי שצפיתי בנשים שמגיעות לשיאים חסרי תקדים בבחירות האלה, אני יודע שאין דבר שאנחנו לא יכולים להשיג.
חיבוקים ונשיקות,
קייטי
