ג'ייק ג'ונסון וצ'רלין יי מדברים על לב נייר הסרט החדש שלהם!

"השחקן ג'ייק ג'ונסון והשחקן מייקל סרה הם רק חברים!" צוחק ג'ייק עצמו, "אני רוצה את החדשות המעודכנות האלה פנימה
שבע עשרה"התחלנו את הדיון שלנו עם צ'ארלין יי וג'ייק בכמה מהשמועות שהקיפו את הסרט החדש שלהם, לב נייר. למרות שמייקל וצ'רלין עשויים לשחק את עצמם בנרטיב החצי דוקומנטרי/חצי בדיוני, השניים אינם זוג מחוץ למסך. "אנחנו לא יוצאים", אומרת צ'ארלין, "תמיד היינו חברים, לפני, במהלך ואחרי. יש לנו חיבור טוב. גם לג'ייק ולי יש חיבור ממש טוב. [למייקל וג'ייק] יש חיבור טוב, א בֶּאֱמֶת חיבור טוב. אלוהים אדירים. "נחמתם זה עם זה ניכרת מההתלבטויות שלהם.

"השמועות אינן נכונות לגבי מייקל ואני". קובע ג'ייק, "אנחנו רק חברים".

"הם לא הבחינו", מוסיפה צ'ארלין.

אולי אתה מכיר אותה מ נכנסה להריון, אבל צ'ארלין היא גם קומיקאית, סופרת, מוזיקאית, אמנית ותנופה מאחור לב נייר, החוקר את נקודות המבט הרבות של האהבה. פתיחת הסרט תהיה מוגבלת ב -7 באוגוסט הקרוב^ה, ויהיה בבתי הקולנוע בכל מקום ב- 14 באוגוסט.

17: מה העצה שלך למי שרוצה לעשות סרט דוקומנטרי או סרט?

צ'רלין: למזלי היו לי נציגים. אבל אני יודע, אפילו שיש לי ייצוג, זה היה מאבק בפני עצמו. אני זוכר שהעלתי את הרעיון הזה, רק את החלק התיעודי בלי הנרטיב לפניהם לפני שנים. אני חושב להיות ממש עקשני ולא לוותר למרות שמישהו לא אוהב את הרעיון. אתה חייב להגיד, "לא, זה מה שאנחנו עושים, כי זה הולך להיות מדהים!"

ג'ייק: כמו כן, הופיע. זה היה דבר אחד שרלין עשתה, משהו שעשיתי. ניק עשה את זה עם יריות. אנשים שואלים: "איך עשית את זה?" והתשובה היא להכין דברים.

צ'רלין: כן, כל הזמן.

ג'ייק: בכל עיר שבה אתה נמצא, מצא תיאטרון והעלה הצגה או צילום וידאו. עם הטכנולוגיה עכשיו, אתה יכול לקבל מצלמה במאה דולר בטלפון שלך. אז, עשה סרטון והעלה אותו לרשת.

צ'רלין: כל כך הרבה אנשים מקבלים עסקאות, כל כך הרבה יוטיוברים מקבלים סקריפטים ודברים שנעשו כי הם יוצרים דברים בעצמם כל הזמן. גם אם זה ממש זול וזה ממש פשוט, אם זה רק כשלעצמו אז זה מה שחשוב.

17: איך התכוננת לירי?

צ'רלין: אני חושב שכולנו למדנו כשהלכנו.

ג'ייק: הלכנו ליוניברסל, רק ארבעתנו [הבמאי ניק ג'אסנובץ ', מייקל סרה, צ'ארלין יי וג'ייק ג'ונסון].

שרלין: אה כן! הלכנו לאולפני יוניברסל. זו הייתה הפעם הראשונה שכולנו הסתובבנו יחד, וכך יצאנו להרפתקה.

ג'ייק: התבדחנו והכרנו. מבחינת סקריפט, היה רק ​​מתווה של חמישה עמודים. הרבה זה היה תלוי באינטראקציה של כולם ובהיותו קבוצה. אז, לפני שהתחלנו לצלם, קיבלנו את הכרטיסים לאולפני יוניברסל בלוס אנג'לס ובילינו יום שלם בהסתובבויות ובדקו אם הקבוצה עובדת כיחידה.

צ'רלין: הפעם הראשונה שאני, ג'ייק וניק עבדנו יחד, עשינו גרסה מבוימת של ET, המשחק. הוא שיחק את אליוט ואני שיחקתי את ET, וניק ביים אותו.

17: איך אתה חושב שהרקע הקומי שלך עזר לך בפרויקט הזה?

צ'ארלין: אני עושה קצת שיפור בהופעות שלי. בערך כמו הסרט שלנו, אני אעשה פעימות ורעיונות של דיאלוג, אבל אני חושב שיש פחות לחץ כי זה הופעה חיה. אם אתה מסתבך, הקהל צוחק כי אנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו עושים. אבל בכל הנוגע לצילומים, זה היה מאוד מפחיד, ניסיתי להבהיר נקודה ולהניע את הסרט. זה בהחלט עזר לאלתר.

ג'ייק: היה קל יותר להיות טבעי יותר. לא היו לנו קווים שהיינו צריכים לדעת, פשוט היה לנו רגש או קו שאליו היינו צריכים ללכת. ניק, הבמאי שלנו, איפשר לנו לעשות הרבה טייקים. הוא רצה שהטון של הנרטיב ירגיש קרוב ככל האפשר לסרט תיעודי.

17: איך היה הצילומים בכביש?

ג'ייק: היה נהדר, היה מאתגר. אם הרגשתי כמו טיול כביש, כי זה באמת היה כזה. נסענו מלוס אנג'לס לניו יורק, ופגשנו אנשים וירהנו בדרך.

צ'רלין: זה היה ממש אינטנסיבי. היינו יורים באמצע יער שבו ירד גשם, יורים באקדחים. ואז זמן קצר לאחר מכן ניכנס רטוב, ספוג וריח רע עם בוץ על הרגליים ונסע עשר שעות. כל הזמן התקדמנו עם הסרט והתקדמנו כאנשים ברחבי אמריקה.

17: למה צריך שבע עשרה הקוראים הולכים לראות לב נייר?

ג'ייק: צ'ארלין יי! אני חושב שמה שהרבה צעירות אוהבות בסרט הזה הוא הגיבור שלו. היא מוזיקאית, ואמנית ולא בטוחה, אבל זה בסדר להיות לא בטוח. זה המסע שלה.

צ'רלין: זה בסדר להיות מסריח! זה בסדר רק להיות עצמך.