1Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
העבודה שלך לאחר הלימודים אמורה להיות דרך מהנה וקלה להרוויח כסף. כך חשב מורגן (19) עד ששוד חמוש פרץ לחנות שלה.
אני אוהב להרוויח כסף משלי - זה אומר שאני לא צריך לשאול את ההורים שלי מתי אני רוצה זוג נעליים מגניבות או שצריך לקנות גז. זו הסיבה שלפני שנתיים עבדתי במקום עבודה בפיצה שאליו הגעתי לנצח. זה לא היה המקום הכי מגניב, אבל אהבתי את עמיתי ותמיד שמחתי לצאת לעבודה.
אבל כל זה השתנה בלילה אחד בדצמבר 2011. השעה הייתה כמעט 21:00, בערך בזמן הסגירה, והייתי מסדר את אזור הדלפק בחזית החנות בזמן שעמיתי לעבודה ניקו את המטבח. רק ניקיתי דברים, הגב שלי לדלת, כששמעתי את הפעמונים מצלצלים, מאותתים שמישהו נכנס. הסתובבתי לברך את הלקוח... ואז הכל התחיל לנוע בהילוך איטי.
זה היה אקדח. ידעתי תוך שבריר שנייה מה מכוון סנטימטרים מהפנים שלי. הרמתי את עיניי למעלה לפגוש את מבטו הקר של בחור גבוה ושרירי במסכת סקי. קפאתי וחשבתי, אלוהים, אני יכול למות. לא היה סיכוי שאשרוד אם ילחץ על ההדק, לא עם האקדח שקרוב לראשי.
"תפתח את המגירה!" הוא צעק, הניף שקית כחולה על השיש והצביע על הקופה. קולו היה עמוק ומתוח, כאילו הוא יכול לצלם - או גרוע מכך, לירות - בכל שנייה.
היו לפחות כמה מאות דולרים ברישום, אבל לא רציתי לתת לו - זה היה מוזר לגמרי, אבל בעצם דאגתי לאכזב את הבוסים שלי! בנוסף, מהמבט בעיניו, חשבתי שהוא יכול לירות בי לא משנה מה. למה שהוא ירצה עד? הבטן שלי אמרה לי שאני צריך להגיע לחלק האחורי של החנות. הוא עלול להרוג אותי, אבל לפחות יהיה לי סיכוי לביטחון.
לאחר שאזרתי את כל האומץ שיכולתי, הסתובבתי ורצתי למטבח שם לחשתי לעמיתי, "למישהו יש אקדח החנות! "כולם התכופפו ונעצו מבטים אל מסכי האבטחה מהרצפה - יכולנו לראות את הבחור רוכן מעל דֶלְפֵּק. אני לא יודע אם הוא חשב שאני הולך אחורה כדי לקבל יותר כסף, או שהוא עומד לבוא אחריי, אבל לא זזתי. עמית שלי התקשר ל 911, ואחרי עוד שלוש מהדקות הארוכות ביותר אי פעם, הבחור ברח לבסוף.
כשהגיעו השוטרים, בכיתי ונדנדתי, אך נתתי להם תיאור של השודד החמוש. הם תפסו אותו כעבור כ -15 דקות במקום אחר בפיצה - הוא ושני חבריו שדדו לכאורה ארבע חנויות באותו לילה. היינו המקום היחיד שלא נתן להם כסף.
בהתחלה דאגתי שהשודדים יבואו אחריי מתישהו. מה אם החמוש יזכור אותי מהחנות??? אבל הבנתי שלהיות פרנואיד זה רק יסבך את חיי, לא שלו. אני יודע שלקחתי כמה סיכונים גדולים באותו יום, והדברים היו יכולים להסתיים אחרת. אבל אני מרגיש אמיץ בידיעה שהייתי חזק מספיק כדי להזהיר את עמיתי לעבודה ואולי לעזור לעצור עוד שוד. עכשיו בכל פעם שאני מרגיש בלחץ, אני זוכר את הרגע הזה. זה עוזר לי לדעת שאני יכול לנצח כל סיטואציה!
מאמר זה פורסם במקור כ"הוחזקתי בעבודה "בגיליון פברואר 2013 של שבע עשרה. נְקִישָׁה פה להירשם למגזין.
