1Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
התמונות מסוריה היו מסובבות בטן וכואבות את הלב: גופות ילדים, זרועות פזורות, פיות תלויים, מתים. אב אחז בשני התינוקות המתים, שניהם עטופים בבד לבן, עורם צהוב ועיניהם עצומות. על פי ממשלת טורקיה, המפקחת על בתי החולים אליהם נלקחו רבים מהקורבנות, זו הייתה תוצאה של נשק כימי התקפה באמצעות סארין, סוכן עצבים אסור שיכול להשאיר את החשופים אליו מתים או עם מוח קבוע נֵזֶק. על פי ממשלת ארצות הברית, אשם הוא הדיקטטור הסורי בשאר אל-אסד, שהסתמך על מעשי אלימות אכזריים כדי לשמור על השלטון מול מרד המוני להפיל אותו.
בצעד מסובב ראש, ארה"ב פתחה אמש בתקיפות טילים לבסיס אוויר סורי, בהוראת הנשיא דונלד טראמפ-אותו דונלד טראמפ אשר מתח ביקורת לשעבר הנשיא ברק אובמה על התערבותו בסוריה ו אמר שזו תהיה טעות שהנשיא יפתח במתקפה ללא אישור הקונגרס. ההתקפה שלו עצמו, כמובן, הייתה ללא אישור הקונגרס.
לדברי טראמפ, הוא נדחק לפעולה על ידי ההתקפות הכימיות, שהותירו עשרות אזרחים הרוגים והפרו נורמות בינלאומיות נגד השימוש בנשק כימי. אובמה גם אמר כי נשק כימי הוא "קו אדום" שאסד לא יכול לחצות ללא השלכות, ואז עשה מעט כאשר אסד חצה אותו. טראמפ ציטט תמונות של ילדים מתים כשינו את יחסו לסוריה,
פִּתגָם ההתקפה "חוצה הרבה מאוד קווים". אלה היו קווים שככל הנראה לא חצו בפיגוע הכימי האחרון, או בשש שנים של זוועות מדהימות שביצע אסד נגד בני עמו. בשנה שעברה, בהגנה על הבטחת הקמפיין שלו לאסור פליטים סורים - הבטחה שעשה בה בשבועות הראשונים בתפקיד - טראמפ התרברב שכאשר מדובר בילדים סורים בגילאי כיתה, "אני יכול להסתכל להם בפנים ולומר, 'אתה לא יכול לבוא'. אני אסתכל להם בפנים ".אני לא מאמין לרגע שטראמפ התרגש בכנות מתמונות מסוריה, בהתחשב בכך שהוא לא מתרגש מה- מצוקת הפליטים הסורים ועכשיו הוא במצב מוזר של מניעת אזרחים להימלט מהמדינה שהוא הַפצָצָה. אבל רבים מאיתנו חלו בתמונות האלה. זה כמעט בלתי אפשרי, אלא אם כן אתה בעל לב ייחודי, לצפות במלחמה הארוכה של שש שנים ולהתבונן במחיר האנושי העצום שלה, ולא להסיק כי עלינו לעשות משהו.
למרות שכל אדם שלישי בטוויטר משחק היום מומחה למדיניות חוץ, זה היה הרבה יותר קשה למומחים האמיתיים ול קובעי מדיניות לנסח מה זה "משהו" צריך להיות-כל מהלך פוטנציאלי יוצר שרשרת אירועים שהולכים מרע לחמור. לשלב את עצמנו בעוד מלחמה קרקעית תהיה יקרה, טיפשית אסטרטגית, וכנראה בלתי אפשרי לביצוע בהתחשב בצבא הדק שכבר נמתח שלנו, ולכן נראה בעיקר מחוץ ל שְׁאֵלָה. הילרי קלינטון לאחרונה מוּצָע שארצות הברית פותחת תקיפות אוויריות על בסיסי אוויר סוריים, וזה מה שטראמפ עשה - אבל הסיכון של הממשל הספציפי הזה הוא שהוא מובל על ידי אדם ללא קוהרנטיות. חזון מדיניות חוץ שחודשיו הראשונים בתפקיד היו תרגיל בתוהו ובוהו, מישהו שיודע מעט ומינה רק קומץ קטן של אנשים שיודעים יותר. תחת נשיא מתחשב ומתון יותר, אנו עשויים להסתכל על השביתות הללו כצעד הכרחי כדי לצמצם את ההתעללויות החמורות ביותר של אסד. תחת הנשיא הזה, יש שאלה אמיתית אם הוא חושב שש מהלכים קדימה (או אפילו אחת, להסלמה הרוסית הבלתי נמנעת, וכבר בונה).
תגובת הימין האמריקאי עדיין מתגלה. מרגישי אמריקן פרשיסטס הארדקור והסולנים האלטריים נבגד שימוש במשאבים צבאיים אמריקאים כדי להגן על נורמה זכויות אדם ליברלית בעימות שבו לארה"ב אין אינטרס ברור היא לא הדוקטרינה שטראמפ הבטיח לבוחריו. אבל הרפובליקנים הבולטים יותר בממסד מדיניות החוץ השמרנית נופלים כבר בתור מאפיין ההתקפה הזו היא נועזת והכרחית, כשטראמפ רייגן בהחלט "מחזק את ההנהגה המוסרית האמריקאית". חֶברְמַן, דאג אי פעם לתדמיתו, ודאי מתרגש לראות את עצמו מצטייר כמנהיג נועז שנחתך מזה של רייגן בַּד.
המנהיגות המוסרית האמריקאית בהחלט הייתה בירידה, לפחות במהלך 67 הימים האחרונים. ו"אמריקה ראשית "הוא ההפך ממנהיגות מוסרית-זה נרקיסיזם אמורלי, השקפה זעירה שהיא לא מעשית וגם מסוכן בעולם המחובר מאוד, במיוחד בא מאחת המדינות המשפיעות והעוצמתיות ביותר מבחינה צבאית כוכב לכת. זו סיסמת קמפיין מצוינת, אך כשהיא פגעה במציאות גיאו-פוליטית של דם ועצמות, היא אפילו לא החזיקה מעמד שלושה חודשים.
עכשיו כולם רוצים לדעת מה הלאה. מספר התשובות הרעות לשאלה זו הוביל את אובמה לא לפתוח בשביתות דומות בשנת 2013, דבר שרבים בקבוצתו, כולל קלינטון, סבורים כי מדובר בטעות טקטית. הדוקטרינה של אובמה של "אל תדפוק דברים" (אם להשתמש בגרסה הפחות גסה) הייתה נוקבת וזהירה, ועלולה לעלות בחיי חפים מפשע שבהם ארה"ב לא נכנסה; אך לעומת זאת, אין דוקטרינה של טראמפ, רק סוג של תגובה חבטה שנראית יותר בדירוג האישורים של הנשיא מאשר באסטרטגיה מהורהרת.
מה שטראמפ מציע הוא גרוש ממוסר ובמקום זאת קשור לעתיד הפוליטי שלו ולצורך האובססיבי שלו במחיאות כפיים ואישור. זה לא אמריקה פירסט; זה טראמפ ראשון. אחרי הכל, מדובר באותו נשיא שמשפשף בשמחה את המרפקים בדיקטטורים אכזריים ומפרים זכויות אדם. בשבוע שעבר הניח את נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי על ספתו, אדם שיש לו ממוקד עיתונאים ומתנגדים פוליטיים, ומי שלא הוזמן לבית הלבן של אובמה בגלל שיא זכויות האדם הנורא שלו. טראמפ שיבח שוב ושוב את ולדימיר פוטין, הפטרון הראשי של אסד (יחד עם איראן), ואדם המפקח על משטר דיכוי שבו למבקרים יש הרגל מגעיל לסיים מת. כל נשיא אמריקאי צריך לפעמים לעשות עסקים עם דמויות לא נעימות, אבל נראה שטראמפ מעריץ אותן באופן ייחודי.
וטראמפ הוא גם האיש שאסר על פליטים מסוריה, אותה מדינה שאנו מפציצים כעת לכאורה כדי לשמור על נורמה בינלאומית נגד שימוש בנשק כימי, לכאורה מכיוון שטראמפ ראה תמונה של סורים מתים ופגיעים. אם אמריקה הולכת לגלות מנהיגות מוסרית, אז בואו נראה זאת - על ידי פתיחת דלתותינו לנזקקים, לא רק הטלת פצצות.
