מפגש עם אנשים בקולג '

אחד הדברים המגניבים בקולג 'מול תיכון הוא מספר האנשים שאתה רואה על בסיס יומי. שימו לב, שלי בית ספר תיכון היה גדול יחסית (כ -2,600 סטודנטים כשסיימתי את הלימודים), אך הגודל שלו היה כלום בהשוואה לגודל מדינת פרסנו. אולי תלמידי בתי ספר פרטיים לא מרגישים את זה כל כך, אבל עכשיו אני לומד בבית ספר עם משהו כמו 22,000 תלמידים אחרים. זה בערך פי עשרה תלמידים מאשר בתיכון! (אני כל כך טוב במתמטיקה.)

עכשיו יש הרבה אנשים לדבר עליהם, אז אני אדבק רק באנשים שונים שפגשתי באולם שלי, כי אין כמו הום מתוקה בבית!

האדם הראשון שהכרתי כאן בקמפוס היה השכן המגניב המשוגעאם כי במקרה זה זהו שכנים. השכנים הסמוכים לי משני הצדדים הם שתים עשרה סוגים שונים של פנטסטיות. בריוניה וג'ני הם רגועים ונינוחים, אבל שניהם נמצאים איתי בתכנית ההצטיינות, אז יש לי עם מי ללכת שיעור הלילה שלנו. בצד השני, יש לנו את אלכס ומריאל, ששניהם כיף בטירוף ושומרים על השאלות המטופשות שלי בנושא להשלים ותכשיטים וכל שאר הדברים שאני חסר תקווה בהם.

סוג האדם הבא שפגשתי הוא

המחלקה העליונה המצחיקה. כל לילה, החל מסביבות השמונה, ה"סמיטיס "המבוגרים יותר (מה שאנו מכנים אנשים במכללת ההצטיינות) כולם נודדים ללובי ו"חתול-לובי" עד סביבות 1 או 2 בבוקר. כמה חתולי לובי מתיימרים לעשות שיעורי בית, אבל רובם רק מדברים ומתפרקים מהימים הארוכים שלנו ומעומסי העבודה המטורפים. לפעמים יש להם אפילו מזון, מה שהופך את המצב כולו למדהים עוד יותר.

סוג האדם השלישי שפגשתי הוא הבחור (או החבר'ה) עם חדר המעונות המדהים. אלה סטיבן ואדם. זה מדהים שלהם חדר מעונות של מדהים. זה מדהים. יש להם טלוויזיה, כסאות קטיפה, שטיח כל כך רך שאתה רוצה להירדם עליו בפנים, למרות שאנשים הלכו על זה, וגפנים אדומות. מה עוד אפשר לבקש?