ג'ודי מתוודה על תחושת חרדה מפני העברת בתי ספר

חג ההודיה המאוחר שמח! השנה הזו לא הייתה כל כך גדולה בהשוואה לשנה שעברה. בשנה שעברה כולם הגיעו והקמנו שולחן גדול עם הרבה קישוטים. כולם הלכו ואפילו שיחקנו משחקים אחרי כמו בינגו. השנה, לא כולם הגיעו וכולם עזבו סופר מוקדם.

כל כך השתעממתי בסוף הלילה כשכולם הלכו עד שהייתי ער לגמרי ומדפדף בערוצים (מה שאני כמעט ולא עושה). בחצות נסענו בכמה חנויות לראות כמה ארוכים התורים. מדהים אותי כמה זמן אנשים מוכנים לחכות בקור לסחורה!

חיכינו קצת כי אחותי רצתה להשיג טלוויזיה, אבל היא חיכתה בבית לאחיין שלי להירדם. בסופו של דבר היא לא רצתה לחכות אז חיכינו לשום דבר ויצאנו ללכת למצוא קפה. אני אט אט מתמכר להזדקק לקפה כל יום!

אני צריך למצוא ריהוט ועיצוב מדהים לדירה. אני כל כך המום מהעזיבה לצאת ולהתחיל מכללה חדשה מחדש! כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה, ועכשיו, כשהוא כמעט כאן, אני נהיה עצבני במיוחד. יש כל כך הרבה 'מה אם' שאני מהרהר שוב ושוב בראש שלי. כולם אומרים שיהיה בסדר, אבל מה אם זה לא יהיה?

נותרו לי שבועיים של לימודים ב- LBCC עד ההפסקה. אחר כך הוא יוצא לחיים בלוס אנג'לס מתחילת ינואר, תחילת שנה חדשה. אני מקווה שזה יהיה השינוי הטוב ביותר שאעשה עד כה. תאחל לי בהצלחה!