להתגבר על כשלים קטנים

לאחרונה התקשיתי להשלים עם הבינוניות שלי. מאז שהייתי במכללה אני מרגיש שכשלתי, ובכן, כמעט בכל דבר: בחינות, ראיונות - אפילו להשלים עם העבר.

נהניתי וגדלתי כאדם, אבל באתי מרקע שבו אני רגיל פשוט לעבוד קשה להצליח אני לא רגיל לפספס הזדמנויות לסטודנטים שפשוט יותר כשירים ממני. וזה מבאס.

הכישלונות האלה ממש היכו בראש כשגיליתי שלא התקבלתי לדוכס איממרס, תוכנית שדיוק נותני חסות ששולחים סטודנטים לחו"ל לקהיר או לנפאל כדי לקיים אינטראקציה עם פליטים עיראקים ובוטאנים חינם. ממש רציתי להשתתף אך קיבלתי מייל דחייה קצר שבוע בלבד לאחר שליחת הבקשה שלי.

השותף שלי לחדר, לעומת זאת, קיבל חדשות טובות יותר. היא, יחד עם עוד עשרה סטודנטים אינטליגנטים, מוסמכים, התקבלו לתכנית וייסעו לחו"ל בסמסטר הבא. יכולתי לדעת שהיא נרגשת, אך בגלל מצבי היא הרגישה מביכה.

במהלך החודשים האחרונים היא ראתה אותי נשבר, מקבל ציונים גרועים, מתגעגע הביתה, מבולגן בראיונות ומרגיש לבד. היא יכלה לספר שהייתי זקוקה להצלחה וסידרה לי כוס סיידר תפוחים חם בכדי לגרום לי להרגיש טוב יותר. כמה שזה היה טעים, ממש הרגשתי רע שהרגשות שלי נראים מספיק כדי שהשותף שלי לחדר יכול לבצע מחווה כזו. היא השיגה הישג גדול וראויה להתענג על תהילתה - אל תדאג לי.

כישלונות הם בלתי נמנעים ומאתגרים אך מציעים חוויה ללמוד. למדתי שאני יכול להתמודד עם בעיות לבד ואיני צריך שמישהו יטפל בי או ידאג לי. עם זאת, אני אגיד שקבלת תמיכה מאנשים שאכפת להם ממני הייתה יותר מועילה.

את שאר הבלוג הזה אני רוצה להקדיש לשותף שלי לחדר - הטוב ביותר אי פעם! היא הייתה מערכת התמיכה הגדולה ביותר שיכולתי לבקש אי פעם ואני כל כך שמח וגאה בכל מה שהשיגה. סיס, את מתנדנדת!

מהן הדרכים שבהן אתה וחברתך לחדר תמכו זה בזה בתקופות הקשות שיכולות להגיע עם הסמסטר הראשון שלך במכללה? תשמעו בתגובות!