ייעוץ מ -3 אגדות אופנה!

שבע עשרה: איך היית בגיל 17?

ב J: אין לי מושג! הייתי בדיוק כמו כל הילדים האחרים. אני יכול להבחין בתמונת התיכון שלי. יש לי את סוודר המעוטר בצוואר כחול כהה, פנינה עגילים ובלי איפור - וכך נראו כולם.

שבע עשרה: מה היה התיכון שלך נשף כמו?

ב J: הייתי מלכת הנשף בשנה האחרונה שלי, והיה לי בית ספר לריקודים שלי ללמד למחרת. אז הנשף בא והלך מהר. אהבתי את השמלה שלי, והיה לי לילה טוב ומהנה. זה היה מאוד מרגש, נשף טיפוסי כמו בגריז. אלה היו שמלות הנשף לקאפקייקס מהנשף הצעיר והבכיר שלי שבנו את העסק שלי.

שבע עשרה: מה הייתה האופנה הפופולרית ביותר מְגַמָה כשהיית בבית ספר?

ב J: הוא היה כל כך מגוון: משמלות שק ועד סקסיות, שמלות נדן ועד שמלות מסוג אגן פוגארטי עם חצאית מלאה. זה היה תחתונים וכל הדברים הנפוחים והנפוחים האלה. התיכון שלי היה באמת משנות החמישים כי זה היה מיידנפורם, חזיות עם חרוט, מלית את החזיות שלך, גרבי חגורת ביגוד, נעלי עקב חתלתול מחודדות. אבל אף אחד מכל זה לא נחשב לדברים מיניים מדי. זה אפילו לא נחשב לילדה, זה פשוט מה שזה היה.

שבע עשרה: מה היה משהו שלמדת בהתמחות או בעבודה הראשונה שלעולם לא תשכח?

ב J: מעולם לא הייתה לי התמחות. הייתי עורך אורח במשך חודש ב

מדמואזל מגזין. זו הייתה חוויה מטלטלת, מטלטלת, מחשמלת. זה היה בערך כמו תְקוּפַת הִתמַחוּת. זה היה מדהים.

שבע עשרה: האם לדעתך יש צורך במעצבים צעירים ללכת לבית הספר לעיצוב או לאופנה אם הם רוצים לפרוץ לתעשיית האופנה?

ב J: אני חושב שזה טוב לדעת את הדברים שכולם הולכים לדעת. אבל נוסף לכל הידע, זה מה שאתה מביא ל [התעשייה].

שבע עשרה: אם היית יכול לייעץ לעצמי שלך בן ה -17, מה היית אומר לבטסי הצעירה ההיא?

ב J: אני אומר לעצמי כל הזמן: פשוט תלבש את העיוורונים ותמשיך במלוא המהירות - כמו הסוסים בסנטרל פארק! פשוט חסום הרבה ולכוון את מה שעושה לך כך שאתה תישאר חיובי ולהמשיך על מלוא המהירות קדימה. אתה צריך מזל ואתה חייב להיות מוכשר, אבל תמשיך לבעוט.

שבע עשרה: מי היית בגיל 17?

MJ: בגיל 17, רציתי להיות א אופנה מְעַצֵב. למעשה, בגיל 15 או בגיל 13 רציתי להיות מעצבת אופנה! למדתי בתיכון לאמנות ועיצוב, והתמקדתי באופנה. ומי הייתי? אני חושב שהייתי אותו אדם פחות או יותר, פשוט לא כמו מנוסה. גדלתי בניו יורק, יצאתי, נהניתי מהחיים ופגשתי הרבה אנשים מעניינים והתרשמתי מאוד מהאופן שבו אנשים נראים וממה שהם עשו. אני חושב שזה עדיין בעצם אותו אדם שאני עכשיו.

שבע עשרה: איך התחלת את התחלתך הרשמית בעולם האופנה?

MJ: שכנעתי את סבתא שלי לתת לי ללכת לתיכון לאמנות ועיצוב. היא הייתה אומרת לאנשים, "הנכד שלי עומד להיות קלווין קליין הבא."

שבע עשרה: איך התלבשת בתיכון? איך אתה מתלבש עכשיו?

MJ: עברתי את תקופת הגל החדש שלי, את תקופת הפאנק שלי זוהר פרק זמן. ממש התחלתי להתלבש. עבדתי בחנות בשם Charivari, חסכתי בזמן שמעצבי דברים יימכרו. אחר כך הייתי קונה מעיל עור חדש מקלאב מונטנה או חליפה של ז'אן פול גוטייה. הייתי לגמרי ב World's End ומה שעשו ויויאן ווסטווד ומלקולם מקלארן, אז כשאנשים היו נוסעים ללונדון הייתי מבקש מהם להחזיר לי את הדברים משם. ממש התחלתי להתלבש. כשהתחלתי ללכת פרסונס, כל יום היה כמו תצוגת אופנה.

אני עדיין עושה את זה לפעמים. אני עובר את השלבים שלי. עברתי חצאיות, שמלות ושקיפות, עכשיו אני מת על חליפות וסניקרס ומכנסי טרנינג וחולצות.

שבע עשרה: אתה יכול לפרט על הזמן שלך ב- Charivari, העבודה האמיתית הראשונה שלך לאחר הלימודים?

MJ: התחלתי כנער מלאי! קיפלתי חולצות והתחננתי בפניהם עבודה. בסופו של דבר הם קידמו אותי לילד מכירות ופגשתי המון אנשים מעניינים בתעשיית האופנה שיכנסו לחנות כי זה היה מאוד חדשני. כך התחלתי.

שבע עשרה: מה הטיפים שלך או ההצעות החזקות שלך למעצבים צעירים ושואפים?

MJ: תמיד אמרו לי לא לתת עצות אלא לחלוק ניסיון, ואני יכול לשתף במה שעבד בשבילי: אני גדול להאמין לעשות מה שאתה רוצה לעשות ולעשות כל מה שאתה יכול בכל התשוקה והאנרגיה שאתה צריך לרדוף אחריו זה. אני לא מתפטר למרות שלפעמים מאוד הייתי רוצה לזרוק את המגבת, אני לוחם. כשאני באמת אהבה לעשות משהו, אני מתמיד, אני לא מוותר, אני משקיע בזה את כל הלב והנשמה. יש לי מזל על איך שהדברים התגלו, אבל [מזל] הוא גם המקום שבו ההזדמנות פוגשת הכנה.

שבע עשרה: איך היית בגיל 17?

FM: הייתי פאשניסטה. גדלתי בתעשיית הבגדים; אבא שלי וכל המשפחה במשפחה שלי עבדו שם. אהבתי בגדים. אז כשנכנסתי לקולג ', הצטרפתי מדמואזל מועצת המכללות של המגזין, שאז באמת פתחה את הקריירה שלי. נבחרתי כאחד העורכים האורחים שלהם כשסיימתי את הלימודים.

שבע עשרה: מי נתן השראה לבחירות האופנה שלך כשהיית בן 17?

FM: אין אף אחד שאני יכול להצביע עליו. לא נכנסתי ישר אופנה. אחרי שעזבתי מדמואזל, הייתי באדריכלות ובעיצוב. היו לי אדריכלים שממש הערצתי והסתכלתי אליהם והתיידדתי איתם. די ספוגתי מכל מקום.

שבע עשרה: האם היית אומר שעדיף לא ללכת לבית ספר לאופנה או לאמנות, גם אם יש לך תשוקה לתחומים האלה?

FM: בהחלט. אבי אמר לי לא ללכת לבית הספר לאופנה, לקבל השכלה באומנות חופשית אם אני אוהב אופנה כי אני לא חושב שאני עומד לעצב. הוא אמר, האופנה תגיע. אתה יכול לעשות את זה אחרי, אבל קבל חינוך ראשון.

שבע עשרה: האם יש עצה שתתן לאני שלך בן ה -17?

FM: העצה שאני נותן לכולם היא להיות נחמדים. אני חושב שזה הדבר החשוב ביותר בעולם, ובעיקר בענף כזה. אני חושב שאנשים מצפים מאנשים שמצליחים באופנה להיות בלתי נגישים. אבל כשאתה נחמד, אתה מנשק אנשים ויכול להשיג הרבה יותר הישגים.

שבע עשרה: האם יש מאפיינים או איכויות אוניברסליים שלדעתכם המעצבים המצליחים ביותר חולקים?

FM: לאנשים יש עליות ומורדות ואסונות ועסקים שנסגרים. אבל לאנשים האחרונים בתעשייה הזו יש תשוקה בבטן שלהם, שלא אומרת "הו אני מוותרת". אתה פשוט ממשיך כשאתה אוהב משהו וממשיך לעשות את זה.