זנדר מוריק נלחם בקרב על צעירי LGBTQ+ לחיות את האמת שלהם

זנדר מוריקץ' הוא נשיא הכיתה הגאה הגלוי הראשון בתולדות העלמה שלו, Pine View School באוספריי, פלורידה. אם השם שלו נשמע מוכר, זה בגלל שהוא עלה לכותרות אחרי הנהלת בית הספר שלו אסר עליו לומר את המילה "הומו" במהלך נאום הסיום שלו במאי 2022, שבמקור קרא הצעת החוק Don't Say Gay של פלורידה האוסר על שיחות סביב נטייה מינית וזהות מגדרית במסגרות בית הספר.

בתגובה, זנדר שכתב את נאומו והשתמש בביטוי "שיער מתולתל" כמטאפורה כדי להדגיש את העוולות הקבועות שעמן מתמודדת קהילת ה-LGBTQ+. נאומו המתוקן של זנדר הפך במהירות לוויראלי והכה גלים בפלטפורמות מדיה חברתית כמו TikTok, טוויטר ופייסבוק, מהווים השראה לעמיתיו ולדורות מבוגרים כאחד להוביל באהבה ו קַבָּלָה. לא משנה באיזו פלטפורמה הוא נחת, הסרטון זכה ליותר מ-155,000 צפיות וזכה לתגובות מ- גם תומכים וגם מתנגדים, מה שעורר שיחות על שוויון ועל כוחם של צעירים בפנים פּוֹלִיטִיקָה. "להגיע לאנשים האלה ולשנות את דעתם לא היה סוג של כוח או ביטוי ברמה גבוהה", אומר זנדר. שבע עשרה שלו דיבור ויראלי. "הומור פשוט ותקשורת אישית ישירה הם שיצרו את החיבור". הוא לא רואה את התיקון שלו כ"מהלך עוצמתי", אלא כהסבר למה שעבר ב"דרך שגרמה לבני אדם להתחבר".

מאמצי האקטיביזם שלו החלו לפחות שלוש שנים לפני סיום לימודיו בתיכון באמצעות ארגון הסטודנטים שלו, ה ברית שוויון חברתי וחינוך (לִרְאוֹת). היוזמה החלה בבית הספר התיכון שלו כתנועת שוויון חינוכית, ולפי זנדר, היא תפסה בסופו של דבר תאוצה כשהיא סטודנטים המשיכו לעבוד ברחבי פלורידה כדי "להמריץ את הבוחרים ולהעצים פעילים" על רקע עליית החקיקה נגד LGBTQ+ בארצות הברית מדינות.

כעת, האקטיביסט בן ה-18 הוא סטודנט טרי בהרווארד, מנכ"ל ברית SEE, ו התובע הצעיר ביותר בתביעה המערערת על חקיקת Don't Say Gay של פלורידה. המסירות שלו לתמוך בעצמו ועבור קהילת ה-LGBTQ+ לא מטלטלת בזמן הקרוב, וזו הסיבה שהוא אחד שבע עשרהקולות השנה של 2022.

איך התחילה המעורבות שלך עם ברית השוויון החברתי והחינוך?

זנדר מוריקץ': SEE נוסדה בשנת 2019 בגלל הרבה מחוסר השוויון והחוויות המטרידות שהיו במועצות בתי הספר ברחבי פלורידה, במיוחד בעיר הולדתי סרסוטה. חברי מועצת בית הספר שלנו עזרו בכתיבת חוק אל תאמר הומו, ואנחנו מחוז בית הספר הראשון במדינה ליזום מדיניות טיולים - כך שהמורים צריכים להעביר תלמידים להוריהם אם הם יוצאים או משנים את שלהם כינויים. [לסרסוטה] תמיד היה אחד ממחוזות בית הספר המדכאים ביותר במדינה, ויצירת תנועת שוויון חינוכית הייתה משהו שהיינו צריכים. SEE צמח ממש מהר בשנת 2020, ובסופו של דבר הודח מהקמפוס עקב דיונים על תיאוריית הגזע הקריטית.

זה נתן לנו את ההזדמנות להיות עצמאיים, ועשינו מחזורי הרצאות ברחבי המדינה בשני בתי ספר תיכוניים בפלורידה, שם הודענו לכולם על המדיניות הספציפית של המחוז שלהם. גדלנו במהירות ל-1,000 ואחר כך ל-2,000 מארגנים, והמשכנו לגלגל קיטור. הנושא שלנו לאורך כל העבודה היה באמת לתת לצעירים את ההזדמנויות, התמיכה, המשאבים והחיבורים לעשות התארגנות ממשית מעבר לרשתות החברתיות. יש תפיסה שגויה ש-Gen Z לא רוצה או יודע לעשות כל סוג של ארגון מעבר לפרסום משהו לסיפור שלהם או ציוץ מחדש של משהו, וזה פשוט לא המקרה. צעירים [בדרך כלל] לא נתמכים לעשות שום דבר מעבר לרשתות החברתיות, אז הם נשארים שם כי זה נגיש. אבל כאשר אתה נותן להם את התמיכה והתשתית לעשות פעולה אמיתית בקהילות שלהם, כאשר אתה מחזיר את העבודה לתחומי השפעה ופעולה מקומיים, שינוי אמיתי יכול לקרות.

זה מה שאנשים התחילו לשים לב מ-SEE, וכשהנאום שלי הפך ויראלי, הרבה אנשים התחילו לבחון את לעבוד ולבחון מה אנחנו עושים וממש התרגשנו מכך שגיוס הנוער חזר לפעילות רחובות. קיבלנו הרבה השקעות מרגשות ואמצעים גדולים, אז עכשיו יש לנו מענקים שוברי שיאים ואנחנו אחד מארגוני הנוער הממומנים ביותר מבחינה היסטורית בהיסטוריה העולמית. אנחנו פותחים מרכז קהילתי בעיר הולדתי כדי ליצור מרחב בטוח כדי שלתלמידים קווירים וטרנסים יהיה מקום ללמוד ולהתקיים, וזה מחזק ואוהב עבורם.

איך החלטת שאתה הולך להיות תובע בתביעה המאתגרת את הצעת החוק Don't Say Gay של פלורידה?

ZM: אז הארגון שלי, ה-Social Equity and Education Alliance, עשה המון עבודת ארגון סביב ההשקה של אל תאמר הומו. לא רצינו שהחוק הזה יהפוך לאחת ממאות השנתיים האחרונות שאבדו זה עתה בפסיפס האלימות הזה נגד הקהילה [הקווירית]. הוגשו כל כך הרבה הצעות חוק בשנתיים האחרונות - כל פיסת חקיקה לא מקבלת את האנרגיה לתגובה היא ראויה כי אנו המומים, אנו מותשים, ולא רצינו [אל תאמר הומו] נאבד לזה מְגַמָה. עשינו המון התארגנות פומבית כלפי חוץ על הסברה, שיתוף וניסיון לשים את החקיקה הזו על המפה.

באחת העצרות שארגנו, הבאנו המון מנהיגים פוליטיים, הבאנו חלק מהאנשים שמנהלים את הורות מתוכננת, ראשי ערים ונציבים. טום קירדהי, שהוא מפיק וחבר של [עורך הדין שלי לתביעה] רוברטה קפלן, היה שם כי הוא נשלח לפלורידה כדי לגלות צעירים, תובעים ומארגנים שיש להם סיפורים לשתף. הוא שמע את הנאום שלי בעצרת והחליט שזה סוג של ארגון וסוג כזה של סיפור מה יעשה את ההבדל בתביעה, אז הוא חיבר אותי לרוברטה והשאר הִיסטוֹרִיָה.

איזה הישג אתה הכי גאה בהשגת במסע הפעילות וההסברה שלך?

ZM: ההישג הכי גאה שלי הוא ש-SEE נשארה מלכ"ר אותנטי בראשות נוער. כמעט כל ארגון שמתיימר להיות מנוהל על ידי או עבור צעירים מונחה על ידי מבוגרים. הדירקטוריון של SEE מורכב כולו מסטודנטים והם לבדם שולטים במיליון דולר.

איך גדלת מאז שהחל מסע האקטיביזם וההסברה שלך?

ZM: אפשרתי לאקטיביזם שלי להיות אנוכי יותר ככל שחלף הזמן. אני חושב שיש תרבות ממש לא בריאה לגבי מארגני נוער וכיצד צעירים צריכים לפנות למרחב האקטיביסטי. הרבה אנשים מתבלבלים ומאמינים שהם אמורים להיות קדושים עבור הקהילה שלהם להקריב את ילדותם ולהקריב את האנרגיות שלהם - לא על זה זה אמור להיות את כל. הסיבה שצעירים צריכים להיות מעורבים בארגון היא להגיב לחוויות שהם חווים יש פרודוקטיביות וליצור מערכות של הגנה ותמיכה עבור עמיתיהם ועבורם קהילות.

כשאני סטודנט הדוגל בזכויות, זה לא רק שירות לקהילה - זה שירות עצמי. אני אדם שמגיע וצריך את הזכויות שלי. אם אתה מתארגן בצורה שאינה ברת קיימא, מעמיד אותך במצב רע, הופך את העבודה שלך ללא פרודוקטיבית - או שאתה מאבד אושר, פרודוקטיביות, או נוחות על חשבון הארגון שלך - זה לא עושה את מה שהוא אמור לעשות, כי כל הסיבה שאנחנו מארגנים היא לשפר את האיכות שלנו חַיִים.

מה האתגר הגדול ביותר שהתמודדת איתו במסע האקטיביזם שלך, ומה למדת מזה?

ZM: תמיד נמנעתי מאקטיביזם ברשתות חברתיות ותמיד נמנעתי מעבודה דיגיטלית באופן כללי. כפי שאמרתי, התזה של SEE Alliance היא להחזיר צעירים לרחובות. לא הייתי מוכנה להיזרק לקצה העמוק של כל פלטפורמת מדיה חברתית בבת אחת, במיוחד מכיוון שנמנעתי מהם במשך זמן מה. יצאתי מה[פרופילים] האלה שהם נרטיבים מאוד אישיים של מי שאני ו[שמראים] את כל אלה סיפורים אישיים, חמודים, פשוטים על חיי, ופתאום, הם הוצגו בפני אזרחית קהל. כל מי שהיה בעמודה המתויגת שלי קיבל בסופו של דבר טונות של הודעות DM ואנשים היו מנסים לחרפן את החברים שלי בטוויטר. הייתי צריך להתחיל לקרוע את המדיה החברתית שלי על ידי מחיקת אנשים וחיתוך חיי כדי שיתאימו למה שכולם רצו וצריכים שזה יהיה. זה היה ממש דה-הומניסטי ומרגיז מאוד, ואף אחד לא הזהיר אותי שזרים יפלשו לא רק לחיים שלי, אלא גם לחייהם של האנשים שאכפת לי מהם.

מה מעורר בך השראה להמשיך לתמוך בשוויון זכויות ולהילחם למען קהילת ה-LGBTQ+?

ZM: עם כל מה שהמארגנים שלי בפלורידה חווים, זה פחות משיכה מהשראה, מוטיבציה או תקווה כמו שזה דחיפה כואבת מפחד, כאב ומודעות מתמדת. אין יום חופש או יום טיפול עצמי לתלמידים בבתי ספר ציבוריים בפלורידה כרגע. אין רגע של שלום של כבוד. יש את האנרגיה הקבועה הזו בתוך ברית SEE ובתוך עצמי לעשות משהו בנידון - לא בגלל זה זה רגע מעורר השראה או רגע שבו אני מרגיש את האור הזהוב הזה מתחת לכנפי - זה במקום הרגע הזה של צוֹרֶך. זה אני רואה צורך וצריך לעשות משהו בנידון. זו תקופת מלחמה. אנחנו צריכים להפסיק להתייחס לזה כאילו זה הכל מלבד ימי מלחמה. במלחמה לא שואלים חיילים למה יש להם מוטיבציה לצאת לקרב. זה בגלל שהם מותקפים. אנחנו מותקפים ואם כולם לא יתחילו לדחוף לאחור, אנחנו נפסיד.

חלקים בראיון זה נערכו ותמציתו לצורך הבהירות.

קרדיט תמונה: ברברה בנקס. עיצוב על ידי Yoora Kim.