9Apr
מגדר הוא ספקטרום, ואין דרך נכונה או לא נכונה לגלות את הזהות המגדרית שלך ואת הכינויים שלך. המסע של כל אחד שונה, והניסיון של כל אחד תקף. אלה שאינם מזדהים בתוך הבינארי הזכר/נקבה - מבנה חברתי ותרבותי שמסווג את המגדר לשתי הצורות הללו - עלולים לזהות כלא בינארי.
"לא בינארי יכול להיות זהותו של האדם, או שזה יכול להיות מונח גג ל[להקיף] מרובים זהויות שאינן מתאימות לקטגוריות של גבר או אישה", טד לואיס, מנהל תוכניות הנוער ב קמפיין לזכויות אדם, מסביר. הזהויות המגדריות השונות הללו כוללות ג'נדרקוויר, ג'נדרפלואיד, אג'נדר ו גדול יותר.
אנשים לא בינאריים עשויים להשתמש הם/הם כינויים, כינויים בינאריים כגון היא/היא שלו/הוא, או כינויים ניאו-פרונונים כמו ze/hir/hirs ו-ey/em/eir. חלקם עשויים לנסות כינויים שונים או להשתמש בשילוב של כינויים שונים כדי לראות מה מקיף את זהותם בצורה הטובה ביותר. "זה באמת קשור למה שמרגיש להם טוב ומה מרגיש טוב כשהם מקיימים אינטראקציה עם החברים שלהם ובני משפחתם", אומר לואיס.
לאחרונה, דמי לובאטו הודיעה שהם משתמשים כעת גם בכינויי היא/ה וגם בכינויי הם/הם
אם אתה מטיל ספק בזהות שלך, הדבר החשוב לזכור הוא שאתה לא לבד. לואיס מצביע על מחקר ביוני 2021 ממכון וויליאמס באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, שמצאה כי על פי ההערכות 11% מאנשי ה-LGBTQ+ מזדהים כלא-בינאריים. "וזה בערך 1.2 מיליון אנשים לא בינאריים בארצות הברית", הם מוסיפים. "אז כשאני אומר שאתה לא לבד, אתה בהחלט לא לבד." ישנם מספר משאבים לאנשים לא בינאריים, או אלה שעשויים לחשוב שהם לא בינאריים, כולל ארגוני תמיכה לנוער LGBTQ+ כגון קמפיין זכויות האדם ו ה פרויקט זה נהיה טוב יותר, שמציעות שאלות נפוצות והזדמנויות להתחבר לאנשים לא בינאריים אחרים.
"הדבר הגדול ביותר הוא למצוא את הקהילה שלך, למצוא אנשים שיתמכו בך במסע שלך ויאפשרו לך לחקור מי אתה", משתף לואיס.
להלן, שגרירי נוער מפרויקט It Gets Better ומקמפיין זכויות האדם חולקים את סיפוריהם ומתארים את הרגע שבו הבינו שהם לא בינאריים. שוב, זה כל כך קריטי לציין שאין סיפור אחד זהה, והמסע של כל אחד הוא שונה. דעו שאתם לא לבד והחוויות שלכם תקפות.
"אני חושב שהבנתי שאני ג'נדרקווירי הרבה אחרי שהבנתי שאני לא אזרחית. אני זוכר שדווקא בכיתה ח' הייתי חבר ממש טוב עם האדם הזה. אני לא זוכר איך הגענו לדבר על זה אבל בסופו של דבר אמרתי, 'אני חושב שאני טרנס ואני חושב שאני בן.' הוא שאל באיזה שם אני רוצה שהוא ישתמש, אז אמרתי אותו והוא ישתמש בשם הזה. ואז היו ימים שאמרתי שהוא יכול להשתמש בבלה. זה היה מאוד הלוך ושוב, שלמען האמת, די ייבש אותי. זה היה מאוד מלחיץ, לדעתי, להצטרך לתייג את עצמי מחדש כמעט כל יום, תלוי איך הרגשתי.
עשיתי קצת מחקר, ובסופו של דבר גיליתי שיש עוד מיליון זהויות מגדריות. עשיתי כל כך הרבה מחקר וקראתי כל כך הרבה והבנתי שאני ג'נדרקוויר. לא הייתי סיסג'נדר, אבל לא הייתי לגמרי בתוך בינארי. מצאתי את המגדר השלישי, או הזהות השלישית, שחיפשתי כל כך הרבה זמן ולא הצלחתי למצוא בשום מקום. זו הייתה חוויה מאוד מתעוררת. פעם אחת, זה הרגיש כאילו עיניי נפתחו לכל העולם החדש הזה שאפילו לא ידעתי על קיומו. ולילדים האלה שהם כמוני, כמו איך הייתי ומחפשים משאב, הייתי אומר שהכל וכל דבר הוא המשאב שלך. אני חושב שאפילו האנשים שלא יודעים כלום, הם עדיין יכולים להיות משאב ומקור לאימות. לא משנה מה, האנשים שאתה סומך עליהם ושאכפת להם ממך הולכים לאמת אותך. וזה משאב בפני עצמו. זה היה משאב כשהייתי בן 13, 14, בלי לדעת כלום חוץ מזה שהלב שלי ימריא כשאנשים היו משתמשים בכינויים שלו/שלה בשבילי. זה היה המשאב שהוביל אותי בחיי. מגיע שלב שבו אתה צריך לתת לעצמך ליפול אל הלא נודע וזה יעזור לך להבין הכל". -אלחנדרו איזבלה, 17, הוא/הוא/שלו, היא/ה/שלה
"המסע שלי עם הגילוי שאני לא בינארי התחיל כשהייתי מקבל אופוריה מאנשים שקוראים לי בן. קיבלתי נקבה בלידה והצגתי זכר בילדותי. היה לי שיער קצר ולבשתי את הבגדים של אחי. הייתי גונב אותם מהארון שלו. ותמיד אשמח כשאנשים יחשבו שאני ילד, ולא ידעתי למה אני אוהב את זה כי אני לא צריך לאהוב את זה כי אנשים אחרים נעלבו כשזה קרה.
אבל ידעתי שיש בי משהו אחר. אני חושב שרגע המימוש האמיתי שלי הגיע [ב]2020, אני מאמין. הייתי בחוף הים בחופשה, ממש לפני שקורונה קרה. לבשתי בגד ים צמוד. זה לא היה ביקיני או משהו - לבשתי את בגד הים של אחי וחולצה צמודה. והתחלתי לפתח שדיים ולא לבשתי שום דבר מתחת לזה כי רק התחלתי להתבגר. יכולת לראות את השדיים שלי מבעד לחולצה שלי, ויכולת לדעת מה הם. עדיין גזרתי את השיער שלי ממש קצר. שחיתי בבריכה עם אחי והייתה שם קבוצת ילדים, והם צעקו לי, 'היי, אתה בן או ילדה?' יצאתי קצת מהמים לדבר איתם, והם ראו את החזה שלי, העיפו בי מבט אחד ואמרו, 'אתה ילדה. לא משנה.’ וזה היה הרגע שלי של לא, אני לא. לא אהבתי כשאנשים הסתכלו עליי והיו מסוגלים לומר מה אני.
מכאן מגיעות הרבה מהדיספוריה והאופוריה שלי. אז אם אנשים לא בהכרח יכולים לדעת מי אני, זו עלולה להיות אופוריה. או אם הם משתמשים בכינויים שלי, זה נותן לי אופוריה כי הרבה אנשים לא. דיספוריה היא דברים שאני לא יכול לשלוט בהם, שגורמים לאנשים אחרים לראות בי נקבה - ממש כל דבר בגוף או בקול או בנוכחות שלי [שגורמים] לאנשים להניח מה אני. להיות לא בינארי עבורי אומר, אני לא רוצה שתראה אותי כבן. אני לא רוצה שתראה אותי כנערה. אני רק רוצה שתכיר אותי כאדם כי אני חושב שהרבה אנשים הולכים להתייחס לזה שהם לא רוצים שמישהו יסתכל על הגוף שלו ופשוט יניח מה הם.
העצה שלי היא לתת לעצמך זמן להבין את זה. אל תמהר את זה ותדע שאתה תקף בזהות שלך, לא משנה מה זה. גם אם אנשים אחרים חושבים שזה מוזר או לא שגרתי”. –אליוט, 14, הם/הם/שלהם
"כשגדלתי, היה לי חזה שטוח ולפעמים הייתי מתלבש גברי, וצוחקים עליי בלי סוף על זה שיש לי חזה שטוח, על זה שנראיתי כמו בן. אני זוכר שבחטיבת הביניים, היה ילד שהיה צעיר ממני שעוקב אחרי בבית הספר, צעק, 'אתה נראה כמו ילד'. ואני הייתי כאילו, הו, זה רע. אני לא אמור לעשות את זה. ואז בתיכון הפכתי למעודדת. יש לי חבר שהיה מאוד רעיל. אבל הקשר הזה והיותי מעודדת וכל הדברים האלה גרמו לי להיות סופר, סופר נשית - אני אוהבת לקרוא לזה נשיות רעילה. זה היה עד לנקודה שבה כבר לא הייתי עצמי. דחפתי את הרעיון הזה של נשיות וזה היה חונק. לאורך כל זה, לא זיהיתי את עצמי במראה.
אחר כך הלכתי ל-Brave Trails, שהוא מחנה קיץ למנהיגות LGBTQ+ לנוער. אתה עונד תגי שם עם הכינויים שלך, ואתה יכול לשנות את תגי השם בכל נקודה. בזמן שהייתי שם, היה ערב דראג. כולם התחפשו לדראג ומישהו שאל אותי אם אני רוצה להתלבש כמו מלך דראג, ומיד נעשיתי אי נוחות. הייתי כאילו, לא, לא, לא, אני סופר נשית. פעם היו צוחקים עליי בגלל שנראיתי כמו ילד. אני לא רוצה להתלבש בכוונה כמו ילד. אבל אז הבנתי, הו, אני במרחב בטוח. אני כבר לא צריך להרגיש לא בנוח רק בגלל המשחק עם המגדר. אז ניסיתי את זה ואהבתי את זה. אז החלטתי, אולי יש בזה משהו נוסף. התחלתי לשחק עם כינויים ולהשתמש בכינויי הם/הם ובכינויים הוא/הוא. שיחקתי עם שמות. ואז סוף סוף זיהיתי את עצמי במראה.
הזהות הלא בינארית שלי השתנתה כל כך. אני הייתי היא/הם ונשי לא-בינארי. ואז כשהגעתי לקולג', הייתי גברית לא בינארית. חשבתי לקחת טסטוסטרון. השתמשתי בו יותר. השתמשתי בשם יותר גברי. עכשיו, זה קצת חזר למקום הנשי והאנדרוגיני הזה שאני באמת אוהב". -ריי, 23, הם/הם/שלהם
"אז זה היה סוג של מעבר מוזר עבורי. זה היה חדש בשבילי להבין. זה היה זה שאף אחד לא באמת דיבר עליה והיתה די זרה להרבה צעירים. אני חושב שבשבילי, כשהבנתי מה זה להיות לא בינארי, זו הייתה דרך עבורי לומר, אני לא גבר ואני לא אישה. אני רק אני. אני לא כאן כדי להכניס את עצמי לקופסה הזו של מגדר. להיות לא בינארי זה דבר מיוחד מאוד כי זה לא נותן לי כללים לאופן שבו אני מתלבש, או לשמות ולכינויים שאני יכול ללכת לפיהם. אני הולך אליו, היא או הם.
אני זוכר שיצאתי למשפחה שלי. אני זוכר שזה היה קצת יותר מפחיד מלצאת כקווירי. כפי שאמרתי קודם, לא בינארי הוא מונח זר מאוד. בשבילי זה היה מפחיד יותר כי זה היה יותר מהצורך להסביר מה זה. קשה להסביר כי להיות לא בינארי אין לזה כללים. זה רק עניין של זהות וביטוי מגדר. קשה להסביר איך זה ומי אני לפעמים. אני זוכר שסיפרתי להורים שלי ולא היו להם שאלות אליי. הייתי מאוד מבולבל כי הם קיבלו את זה והבינו שאני לא רוצה שיכניסו אותי לבינארי הספציפי הזה של מגדר ויש לי מגבלות, כי אני מרגישה מאוד מוגבלת על ידי המגדר לפעמים. הדבר האהוב עלי הוא להיות אדם מעורפל מגדרית, בלי שתווית היות גבר או אישה עליי.
עדיין היה בי חלק שהיה מבולבל ולמען האמת, מפוחד. לא ידעתי מה אנשים יחשבו, מה אנשים בבית הספר יחשבו. למצוא עבודה היה קצת קשה. כשניסיתי לומר ל[עמיתים לעבודה] שזה השם שרציתי שיקראו לי ביום הזה, או הכינויים שרציתי שיתייחסו אליהם היום, זה היה מאוד מבלבל וקשה. בסופו של דבר נאלצתי להסיר את עצמי כי למרות שידעתי שהם לא מנסים לזלזל בי, זה מרגיש חוסר כבוד. דבר נוסף שנבע מזה היה הגילוי של היותו ג'נדרפליד.
לפעמים אני אוהבת להרגיש נשית בכל עת. לפעמים אני אוהב לקרוא בשם לוסי. לפעמים אני אוהבת להסתובב עם עקבים או עם השיער שלי בקוקו, דברים כאלה. אבל יש חלקים אחרים בי שמרגישים יותר גבריים. עבורי, בהיותי ג'נדרפלי, זה אף פעם לא אומר שהייתי זכר יום אחד או נקבה יום אחד. עדיין הייתה לי הזהות הלא בינארית הזו, זה רק עניין של ביטוי. האני האמיתי שלי יוצא דרך הזהויות האלה, דרך הזהות הלא בינארית ודרך הזהות המגדרית הזו.
הדבר שאני תמיד ממליץ לכל אחד, גם אם זה לא קשור לזהות או להיות לא בינארי, הוא למצוא את המוצא שלך. תוציא את הרגשות האלה החוצה. כתבתי מוזיקה, הקשבתי למוזיקה. לפעמים זה עניין של צרחות על הראש, אבל מצא דרך כלשהי להוציא את הרגשות האלה החוצה [כדי] להפחית את הלחץ שיש לנו על עצמנו". –לוק, 16, הם/הם/שלהם, היא/ה/שלה, הוא/הוא/שלו
"מאז שהייתי ילד, תמיד הרגשתי יותר כמו ילדה. הוקצה לי זכר בלידה ואף פעם לא ממש הרגשתי כמו זכר. אז חשבתי, ובכן, אם אני לא זכר, האפשרות האחרת היחידה שיש לי היא נקבה. אבל ככל שגדלתי, בדקתי יותר ויותר את המגדר ואת הספקטרום המאוד רחב שיש. הייתי אומר לפני שנתיים, גיליתי יותר על [זהות] לא בינארית. המשכתי ללמוד על זה, לחפש יותר על זה, כי זה באמת הרגיש כאילו אני נמשך אליו, במובן מסוים. ואז לפני כשנה התחלתי לחשוב ולהבין, חכה רגע. אני לא בינארי. אמרתי להורים שלי, אני בעצם לא ילדה, אני לא בינארית. ככל שגדלתי יותר, כך למדתי יותר, והיה לי יותר זמן להרהר במי שאני. והנה אנחנו היום.
אין דרך לא נכונה ללכת על זה. אם יש לך הרגשה שאתה רוצה להתנסות בזה, אין שום נזק להתנסות עם שם וכינויים אחרים. זה רק עוד חלק מהגילוי העצמי. ניסוי עם בגדים ותסרוקות. ברגע שאתה מוצא מה מרגיש הכי טוב ומה מרגיש נוח, זו הרגשה ממש טובה". –Avery, 15, הם/הם/שלהם
עורכת שותפה
לאה קמפאנו היא עורכת שותפה ב-Seventeen, שם היא מסקרת תרבות פופ, חדשות בידור, בריאות ופוליטיקה. בסופי השבוע, בטח תוכלו למצוא אותה צופה במרתוני וינטג' עקרות בית אמיתיות פרקים או חיפוש אחר קרואסוני השקדים הטובים ביותר של ניו יורק.
