8Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
חבר'ה - זה נס. אני יכול לבשל!
וזה לא היה נורא, השותפים שלי לחדר ממש אהבו את זה! אוקיי, זה יותר כאילו הם השתוללו על זה, אבל אני לא אתן לזה לעלות לי לראש.
אז מעולם לא בישלתי לעצמי ארוחת ערב, ובעיקר לא לאנשים אחרים (אני יודע, אני יודע. תודה אמא!) אז כשגיליתי שהגיע תורי להכין ארוחת ערב לחברי לאולם, די התחרפנתי. יש כמה צמחונים, כמה אנשים שלא אוכלים בשר אדום אבל אוכלים עוף - לא ידעתי איך אני אכין ארוחה שהייתה בסדר לכולם! ואז, זה הגיע אליי. מה הכי קל להכין מאז דגנים? מקרוני וגבינה!
כמעט ניגשתי למכולת הקטנה אחר הקופסאות הכחולות הקטנות של קראפט שבסיסיתי את ילדותי בסביבה, אך לא מצאתי! לבסוף שאלתי את מנהל החנות וגיליתי שהם אינם נושאים קראפט או כל סוג של מק וגבינה! עברו 40 דקות עד ששאר החברים שלי יצאו מהשיעור, ועכשיו לא היה לי מה לעשות.
התיישבתי ליד המחשב שלי אחרי שחזרתי למעונות והלכתי על כמה אתרי בישול. שום דבר לא נראה קל או מושך. אחרי שחשבתי על מק וגבינה כל הערב, זה כל מה שרציתי. לאחר מכן ראיתי מתכון של "מקרוני וגבינה הטובים ביותר", והופיע משהו שנראה כל כך קל וטעים שהייתי צריך לעשות את זה!
חצי שעה לאחר מכן - אחרי שהפסטה שלי נשפכה מעל הסיר, היה לי את זה.
לא היה לי מושג איך זה הולך לטעום, או אם השותפים שלי לחדר יהיו כמו "מממ זה נהדר" ואז מסתכלים אחד על השני מאחורי הגב כשהם יורקים אותו, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת. הכנסתי אותו לתנור למשך 20 דקות, וכאשר חברי לאולם חזרו מהשיעור, ישבנו לאכול.
"זה כל כך טוב!" כולם אמרו לי כשהם טורפים את הארוחה שלי. מזמן לא הייתי מאושר כמו זה. הכנתי משהו שאנשים אוכלים וזה היה טוב! הם נהנו! זה בטח מה שאמא שלי מרגישה כשהיא מכינה משהו שכולנו אוהבים אותו. הייתי שונא לחשוב איך היא תרגיש אם לא נאהב את זה (מה שלמרבה הצער קרה) - אני יודע שהייתי מרוסק. נקווה שאוכל להכין מנות המתחרות עם זו בעתיד!
xox קלס
