בילי אייליש מספרת על הדיסמורפיה והדיכאון שלה

לפני שבילי אייליש הפכה לאחת מגנבות הסצנות הגדולות של הפופ, היא למדה ריקוד בעיר הולדתה והיתה טובה מאוד, אפילו רקדה בתחרות במספר ז'אנרים.

"זה היה כנראה כשהייתי הכי חסר ביטחון", סיפרה בילי אבן מתגלגלת על הצטרפות ללהקת ריקודים תחרותית מאוד. "לא הייתי בטוח בעצמי. לא יכולתי לדבר ופשוט להיות רגיל. כשאני חושב על זה או רואה תמונות שלי אז לא הייתי בסדר עם מי שאני ".

היא גם פתחה כיצד הריקוד אילץ אותה ללבוש "בגדים זעירים", דבר שעדיין לא נוח לה.

"תמיד דאגתי מהמראה שלי. זה היה שיא הדיסמורפיה של הגוף שלי. לא יכולתי להסתכל במראה בכלל, "אמרה.

תוך כדי התחרות רקדה בילי בלט, טאפ, ג'אז, היפ הופ ועכשווי עד שנפגעה ממנה ממש קשה שגרם לה להפסיק לרקוד ועוררה את הדיכאון שלה שנמשך מספר שנים. באותה תקופה השיר שלה "Ocean Eyes" החל לצבור אחיזה ובהמשך הפך ללהיט הגדול שהוביל לקריירת השירה שלה. בילי אמרה שבמקור כתבה את השיר ליצירת מחול.

"אני חושב שאז התחיל הדיכאון זה גרם לי לחור. עברתי שלב שלם של פגיעה עצמית-אנחנו לא צריכים להיכנס לזה. אבל התמצית הייתה, הרגשתי שמגיע לי לסבול מכאבים ", אמרה. "זה מצחיק. כשמישהו אחר חושב על בילי אייליש בגיל 14, הוא חושב על כל הדברים הטובים שקרו. אבל כל מה שאני יכול לחשוב עליו הוא כמה אומלל הייתי. כמה מתוסכל ומבולבל לגמרי. שלוש עשרה עד 16 היו די קשים ".

גם אחרי שנתיים קשות, היא מספרת שעברה את אחת השנים הטובות בחייה עכשיו כשהיא בת 17.

"לא הייתי בדיכאון במשך דקה, וזה נהדר", אמרה. "שבע עשרה הייתה כנראה השנה הטובה ביותר בחיי. אהבתי את 17. "

היא גם מציינת שהיא מבחינה במעריציה שעוברים אותם דברים שעשתה כשהיתה צעירה יותר.

"לפעמים אני רואה נערות בהופעות שלי עם צלקות על הידיים, וזה שובר לי את הלב", אמרה. "אין לי יותר צלקות כי זה היה כל כך מזמן. אבל אמרתי לשניים מהם, 'רק תהיה נחמד לעצמך'. כי אני יודע. הייתי שם."

בילי חשפה כי היו לה התקפי חרדה לפני שהתחילה את הסיור שלה בגלל לוח הזמנים העמוס והמטורף שלה. עכשיו היא נותנת לעצמה יותר זמן בין ההופעות ומאפשרת לעצמה לבלות עם חברים כשהיא חוזרת הביתה. היא גם אוהבת רכיבה על סוסים ומשתמשת בה כטיפול.

"זה יותר לבריאות הנפש שלי מאשר לתחביב", חשפה.