אני שונא את הגוף שלי

זה היה ליל הריקודים הטריים. הזמנתי את כל החברים שלי. החלפנו בגדים ורכלנו על כל החבר'ה בכיתה שלנו. לאחר שהתחננו בחזיות הדחיפה ובשפתון האדום, התכנסנו מול המראה כדי לבחון את המוצר הסופי שלנו. ואז התחיל הטקס. נאבקים כדי לראות מי יכול להשפיל את עצמם הכי הרבה. ירכי רעם. קנקלס. אף גדול. שיניים צהובות. חזה שטוח. שיער מסולסל. תחת שמן. בלי תחת. רגליים מכוערות. רגליים קצרות. שומות גסות. פנים נמשים. אקנה. בקנה. קצר מדי. גבוה מדי. חיוור מדי. עיניים מושקעות. אוזניים גדולות.

שמענו את כולם. האשימו את עצמנו בכך שאנחנו חלק מהם. יש אנשים שקוראים לזה "לדוג מחמאות" אבל זה הפך לשד הרבה יותר גדול. אי שם בהיסטוריה של תרבות הילדות ערבבנו את הרעיון של "ביטחון" עם "פינוק עצמי". אז אנחנו קורעים את עצמנו, הכל בניסיון להיראות צנועים. בנים אמורים להתפאר, בנות אמורות להתעלם מהתכונות שלהן. אבל, בניסיון להתעלם מהתכונות שלנו, אנו מתחילים לראות רק את ה"פגמים "שלנו. אתמול בלילה החלטתי לכתוב התנצלות לגופי. נסה זאת!

"גוף יקר,

אני מצטערת ששנאתי את שלוש השומות על הגב. זה די מגניב שהם יוצרים משולש ימני מושלם! אני מצטער שקראתי לרגליים שלך לרעמים בירכיים ואיחלתי שאוכל לקצוץ את בהונותיך הכנופיות. אני מרגיש נורא בתקופה ההיא שסיפרתי לך איך הלוואי שאת נראית כמו אותה בחורה אחרת. לגוף הזה אין שום דבר עליך. האמת היא שאני די מחבב אותך... בהונות מטורפות והכל.

סליחה לנצח,

קארינה. "

ספר לי, איך אתה מתגבר על חוסר הביטחון שלך בגוף?