ירי בסנטה פה: טיילר קרוז הבכיר מדבר באשמה בסיום הלימודים

ביום שישי, 18 במאי, טיילר קרוז איחר באיחור של 15 דקות. כשנותרו בדיוק שבועיים לסיום הלימודים, סבל תלמיד תיכון סנטה פה מדלקת חמורות חמורה. הוא החליק לשיעור התקופה הראשונה שלו, טכנולוגיית וידאו, בשעה 7:25 בבוקר.

חבריו לכיתה עָשׂוּי על פי הרשויות במחוז גלווסטון, השיחות הראשונות שלהן ל -911 בשעה 7:32 בבוקר. היה ליורה פתחו באש בכיתה לאמנויות במקומות אחרים בקמפוס, ובסופו של דבר נהרגו שמונה סטודנטים ושני מורים. קרוז והתלמידים המבולבלים והבוכים סביבו הובאו החוצה, שם שמע את המנהל שלו צועק "רוץ! רוץ! "כשהם רצים לחנות רכב סמוכה לבטיחות.

"הייתי רגוע, אבל קהה," אומר קרוז כעת. "האמת שאני עדיין מרגיש ככה. תמיד ידעתי שמשהו כזה עלול לקרות, כך שזה לא היה מזעזע אותי. זה קרה בכל רחבי הארץ ".

סיום לימודיו עדיין נקבע ל -1 ביוני. היום אמור לסמן את תחילתה של הרפתקה חדשה גדולה עבור הילד בן ה -18. התוכנית שלו הייתה מוכנה: למד במכללת בלין במשך שנתיים, ולאחר מכן פנה לאוניברסיטת סם יוסטון כדי ללמוד תואר בעסק כדי שיוכל להחזיק חברה ביום מן הימים.

כעת, כשהוא מתאבל על אובדן חבריו לכיתה ומוריו - ג'ארד בלאק, שאנה פישר, כריסטיאן ריילי גרסיה, אהרון קייל מקלאוד, גלנדה אן פרקינס, אנג'ליק רמירז, סביקה שייח ', כריסטופר סטון, סינתיה טיסדייל וקים ווהן - הוא לא כל כך בטוח איך להרגיש לגבי אלה חלומות.

"איך אוכל להתחיל את שארית חיי כשילדים מבית הספר שלי לעולם לא יקבלו את ההזדמנות?" הוא אומר. "איך אני אמור להרגיש? כל רגש הוא הרגש הלא נכון ".

רק לפני חודשיים נבחר קרוז ל"חיוך הטוב ביותר "על ידי כיתתו בשנתון 2018. אבל בימים אלה, החיוך פשוט לא נראה נכון. "אני מרגיש מוזר להיות שמח או אפילו לחשוב על להיות מאושר לאור הכל", הוא אומר.

סבו וסבתו מארחים לו מסיבה בסוף השבוע לאחר סיום הלימודים, אך קרוז ביקש מהם לשמור על רשימת האורחים קצרה. יהיו אלה רק בני משפחה קרובים ושני חבריו הטובים, אוברי ואודרי.

"כרגע, חשוב להיות עם המשפחה שלי ולהוקיר כל רגע שיש לי איתם", אומר קרוז. "אתה אף פעם לא יודע מי או מה ייקחו ממך. אתה ממש יכול לירות ולמות, באופן אקראי, תוך שנייה - כפי שלמדתי ".

בימים שחלפו מאז הטבח, קרוז אומר שהוא מרגיש לא בנוח עם חברים אחרים וחברים לכיתה, כיוון שהשיחות הופכות לעתים קרובות לרגשות. במקום זאת, הוא מצא נחמה להתחבר לניצולים ירי בפארקלנד כמו דיוויד הוג, שהגיע לקרוז באמצעות טוויטר.

"מה שבאמת עזר לי להיות בסביבת כל החברים שלי מההתחלה ולוודא שאף אחד לא יישאר את המחשבות שלהם כי זה הדבר הכי מסוכן להיות אחרי דבר כזה, לבד... "אמר הוג בקרוז ישירות הוֹדָעָה.

הוג וכמה מחבריו לכיתה בתיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס פתחו בא קמפיין לאומי לחוקי בקרת אקדחים מחמירים יותר מיד לאחר הירי בבית הספר שלהם ב -14 בפברואר. קומץ תלמידים בתיכון סנטה פה השתתף בתוך ה יציאה לסטודנטים תלמידי פארקלנד ביקשו ב -20 באפריל, אך כעת, לאחר שעברו זאת בעצמם, הניצולים בטקסס לא מיהרו להתאחד בתפקיד הפעיל.

"ההבדל בטקסס הוא שהמפלגה הרפובליקנית נמצאת בשליטה מלאה", קאל ז'ילסון, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה המתודיסטית הדרומית, סיפרזְמַן. "אפילו הצעירים מסנטה פה אינם תומכים בכל הגנה על שליטה באקדחים כדי לשמור על ביטחון הילדים".

אביו של קרוז מחזיק רובה ציד בארון בביתם, להגנה, והנער מתלבט בנושא אקדחים. "אנחנו צריכים שהם ישמרו על עצמנו", הוא אומר. "אבל אז אני חושב על כל האנשים שמתו בטעות וזה כאילו המחשבות שלי נמשכות לכיוונים שונים."

קרוז אומר שחבריו של סנטה פה מרגישים כך: בעוד שחלק מהילדים דיברו על הצורך עוד רפורמה לאור הירי, אחרים מאמינים שזו לא בעיית אקדח, אלא "עם" בְּעָיָה."

"אני מאמין בתיקון השני, אבל אני לא מאמין שאף אזרח רגיל צריך להחזיק תקיפה או אקדח בדרגה צבאית", הוא אומר. "אין לנו עסק בבעלותם. מה שאנחנו צריכים זה חוקי נשק מחמירים יותר, בדיקות רקע מחמירות וטיפול נפשי טוב יותר ".

אנטוניוס פגורציס, אביו של היורה הנאשם, סיפר ה וול סטריט ג'ורנל כי בנו, דימיטריוס בן ה -17, היה "ילד טוב" ש"התעללו "בבית הספר. "אני מאמין שזה מה שעומד מאחורי הירי," אמר.

קרוז לא זוכר את זה ככה. "פשוט מעולם לא חשבתי על בריונות כנושא גדול בבית הספר שלנו", הוא אומר. "כשראיתי אותו מסתובב בבית הספר, הוא היה עם חבר. מעולם לא שמעתי שום דבר על כך שהוא מציקים ".

ובכל זאת, תחושה מתעקשת בקרוז: שהוא יכול היה לעשות משהו כדי למנוע את הירי.

"בשלושת הימים האחרונים אני לא יכול להפסיק להסתכל על התמונה שלו בחדשות. אני פשוט כל הזמן בוהה בפניו וחושב איך, למשל, אולי אם הייתי חבר איתו יכולתי לעצור את כל זה ", אומר קרוז. "אתה יכול להקדיש כל היום לעבור מה אם. ובכל זאת זו מחשבה שאני לא יכול להתנער ממנה. מה אם יכולתי לעזור לו? "

קרוז השתתף בשבוע שעבר בשתי אזכרות לחברי קהילתו שנהרגו. האחד היה משמר של כריס סטון, בן 17, שחקן כדורגל, והשני הלוויה עבור סינתיה טיסדייל, מורה מחליפה שהייתה לו בשיעור ביולוגיה. "היא באמת דאגה", נזכר קרוז. "היא הייתה כל כך חמה ומסבירת פנים, המורה המושלמת."

כאשר יום הסיום מתקרב, קרוז תוהה האם יצליח להבהב את חיוכו עטור הפרסים לתמונות. זה עדיין נראה לא נכון ליהנות מהיום הגדול. "עבור קשישים, זו אמורה להיות התקופה המאושרת ביותר", הוא אומר. "עלינו לתכנן את הקיץ, לתכנן את שארית חיינו - לא להשתתף בהלוויות ולא להתאבל על אובדן האנשים שאנחנו אוהבים".

---