8Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
גבירותיי, הגיע הזמן להתגייס! זה נכון, הגיע זמן גיוס האוניברסיטה באוניברסיטת פלורידה!
שבוע הגיוס שלי היה בהחלט חוויה שלעולם לא אשכח, מלאה בדם, זיעה ודמעות. פשוטו כמשמעו, דם, זיעה ודמעות!
נתחיל בזיעה. הרבה זיעה. בנות שעוברות עומס מבלות המון זמן בחוץ, מחכות להיכנס לבתים כדי לפגוש את הבנות מהחברות השונות. זכור שזו פלורידה, באמצע הקיץ, עם טמפרטורות גבוהות עד 100 מעלות, ולחות תמיד במקסימום. אז כולנו נשב יחד, בחום והזיעו, שהמפקחים שלנו יגידו לנו לא להפסיק לשתות מים ולהזיע מכל זה בלי קשר. זה היה עצבני להיכנס לבתים כמו שזה היה, אבל עכשיו כשכולנו שטופים בזיעה ובריח משהו כמו מתכנת מחשבים שרץ קילומטר בלי שום דאודורנט, כמעט בלתי אפשרי להתנהג רגוע, מגניב ו
נאסף. עם זאת, תמיד היה נחמד מאוד להיכנס לאוויר הנחמד
בית ממוזג, ובירכה של ילדה חייכנית.
עכשיו לדם, שיכול לשמש דוגמה לחסדי, או לחוסר בו. הגיע הזמן לעזוב את אחד הבתים, אז הילדה שאיתה דיברתי הלכה להראות לי. היינו מאוד עמוקים בשיחה, ובהחלט לא חיפשתי לאן אני הולך. הדבר הבא שאני יודע, אני מנגב על המדרכה מחוץ לבית, מגרד את הגרעי מהברך ומתחיל לדמם בכל מקום! לא יכולתי שלא לצחוק, אבל הדברים קצת הסתבכו כשפתאום הייתי מוקף במחצית הבית ומציע לי מים, תחבושות ועזרה. בהיותי עקשן, סירבתי, ופשוט ניסיתי להעלים אותו כי הייתי כל כך נבוך!
סוף סוף דמעות, המון המון דמעות. התרוצצות למסיבות אולי לא נראית רגשית במיוחד, אבל בסיבוב האחרון עברתי לפחות קופסת טישו. תן לי להיות כנה, אני לא ילדה מאוד רגשית. אני בהחלט ילד טום בלשון המעטה, אף פעם לא מראה את רגשותיי. אבל במהלך הסיבוב הזה הייתי בלגן! ילדה אחת קראה מכתב על איך החברות עזרה לה דרך
מותו הפתאומי של אביה, בחברותא אחרת הייתה ילדה
סרטן ודיברה על כך שאחיותיה שמרו עליה חזק. שומעים את אלה
בנות מדברות על הטרגדיות האלה ועל אחיות החברות שלהן עם זה
כנות רבה ממש נגעה בי, וזו הסיבה שהייתי בלגן מבלבל
עד שעזבתי כל בית.
