שנת לימודים אקדמאית

במהלך הימים האחרונים חזרתי אחורה וקראתי שוב רשומות ביומן בשווי ארבע שנים, חשבון המתפרש על פני שלוש יבשות ושני אוקיינוסים. אני קורא כרך אחר כרך של מחשבות ורגשות, שוברי לב וניצחונות, הרגילים והמתמשכים. מעולם לא עשיתי את זה קודם לכן, חלקית כי לא הרגשתי שהורחקתי מספיק ממי שאני, חלקית כי פחדתי (או נבוך) ממי שאמצא. אבל עכשיו, כסטודנטית בסמסטר ב ', אני מרגישה מספיק רחוקה מהתיכון כדי להעריך את המאבק המתבגר להפוך למי שאני. ודבר אחד התברר:

2009 הייתה השנה שתמיד נראתה רחוקה מכדי לדמיין אותה. פירוש הדבר היה סיום הלימודים - סוף החיים כפי שהכרתי אותו, בניו המפשייר הכפרית והבתולית - ובקולג ' - פרק נוסף, שתמיד שמעתי עליו אך מעולם לא קלטתי. זה מעולם לא נראה אמיתי מספיק כדי להיות עוּבדָה. חוץ מזה, הנה זה היה.

2009 לא היה דבר שציפיתי לו וכל מה שרציתי. בשנה שעברה למדתי להשתחרר מדעות קדומות ולתכנן תוכניות. הצבתי ציפיות למה שאעשה ומה יקרה - אלא ששום דבר לא יצא בדיוק כפי שתכננתי אותו, מה שהוביל לרכיבה פרועה ומרתקת יותר. זו הסיבה שבגללה הגעתי לוורטון במקום בפרינסטון, למה עיצבתי במהלך הקיץ שמלות קוטור וקווי הלבשה ידידותיים לסביבה במקום לאכול גלידה ולבסוף לקבל רישיון נהיגה. זו הסיבה שלקחתי סיכון בלב במקום להישאר שמורה ולקוות לא להישרף. בגלל זה עניתי לפרסומת לסטודנטים מתעניינים ביזמות במקום לפתור איחור בעיות בחשבון, ולכן אני מקווה להתמחות באביב בניו יורק במקום לתכנן טיול לסן פרנסיסקו. זו הסיבה שאני כותב עבור הבלוג הזה כחלק מה-

שבע עשרה שנה א ', כרגע.

מעולם לא תכננתי את זה, אבל צצה הזדמנות, והייתי צריך לנסות את מזלי. וכך למדתי שלפעמים, ואולי רוב הפעמים, החיים הם כאלה. אתה יכול לקבל תוכנית כללית, אך לעולם אל תדע את הפרטים. ולמה לנסות? הגורל עלול להפתיע אותך.

החלטות לשנת 2010 - או לעשור הקרוב? בשנה שעברה הייתי מונה שמונה, כל אחד עם תוכנית מפורטת משלו. אבל השנה, אין לי. אני מכיר את התחומים שבהם אני רוצה לצמוח, אני יודע שארוץ בכיוון הזה בלהט, וזה מספיק לעת עתה. את השאר פשוט צריך לחיות.

2010 שמח! מי יודע מה תביא השנה הזו?

חיבוקים ונשיקות

קייטי