7Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
תוהה מה קורה במוחו של הילד המחורבן ג'ייס וילנד אצל קסנדרה קלייר עיר של אפר? ובכן, הצצה לפרק האלטרנטיבי הזה שלא נכנס לספר האחרון. זה מנקודת המבט שלו-וזה יכול לעזור לך להבין אותו יותר!
סיימון ושוסטר
הוא תמיד היה חזק. הוא היה חייב להיות. רוב הבנים קיבלו את הציונים הראשונים שלהם כשהיו בני חמש עשרה. אלק היה בן שלוש עשרה וזה היה צעיר מאוד. ג'ייס היה בן תשע. אביו חתך את הסימנים בעורו בפלדה עשויה שנהב מגולף. הרוניות ציינו את שמו האמיתי, ועוד דברים נוספים. "עכשיו אתה גבר," אמר אביו. באותו לילה חלם ג'ייס על ערים עשויות זהב ודם, על מגדלי עצמות גבוהים החדים כמו רסיסים. הוא היה כמעט בן עשר ומעולם לא ראה עיר.
באותו חורף אביו לקח אותו לראשונה למנהטן. המדרכה הקשה הייתה מטונפת, הבניינים הצטופפו קרוב מדי זה לזה, אך האורות היו בהירים ויפים. והרחובות היו מלאים במפלצות. ג'ייס ראה אותם רק בעבר במדריכי ההוראה של אביו. ערפדים בעיטורם, פניהם מתים כמו נייר. ליקנטרופים עם שיניהם החדות מדי וריחם של זאב. Warlocks עם עיני החתול והאוזניים המחודדות, לפעמים זנב מעוקל הבולט משולי מעיל קטיפה אלגנטי.
"מפלצות", אמר אביו בסלידה. פיו התכרבל בפינה. "אבל הם מדממים אדום כמו שגברים עושים כשאתה הורג אותם."
"מה עם שדים? האם הם מדממים אדום? "
"יש כאלה שכן. חלקם מדממים דם דק כמו רעל ירוק, וחלקם מדממים כסף או שחור. יש לי כאן צלקת משד שדימם חומצה בצבע הספיר ".
ג'ייס הביט בפליאה בצלקת אביו. "והרגת שדים רבים?"
"יש לי," אמר אביו. "ומתישהו גם אתה תעשה זאת. נולדת כדי להרוג שדים, ג'ייס. זה בתוך העצמות שלך. "
שנים לאחר מכן יראה ג'ייס בפעם הראשונה שד, ואז אביו כבר מת במשך מספר שנים. הוא משך הצידה את חולצתו והביט בצלקת שבה השד הראשון הזה טפס אותו. ארבעה סימני טופר מקבילים שעברו מעצם החזה שלו אל כתפו, שם דיבע אביו את הרונות שיהפכו אותו למהיר וחזק ולהסתיר אותו מעיניים ארציות. מהיר כמו הרוח, חזק כמו כדור הארץ, שקט כמו היער, בלתי נראה כמו מים.
ג'ייס חשב על הילדה בחלומו, זו עם שיער הארגמן הקלוע. בחלום, הוא לא היה בלתי נראה לה. היא הביטה בו יותר ממודעות; הייתה הכרה בעיניה, כאילו הוא מוכר לה. אבל איך ילדה אנושית יכולה לראות מבעד לזוהר שלו?
הוא התעורר ברעד, קר כאילו עורו הופשט. זה היה מפחיד להרגיש כל כך פגיע, יותר מפחיד מכל שד. הוא יצטרך לשאול את הודג 'בנוגע לרונות להגנה על סיוט בבוקר. אולי יהיה בזה משהו באחד מספריו.
אבל לא היה זמן עכשיו. היו דיווחים על פעילות אפלה במועדון לילה במרכז העיר, גופות אדם נמצאו רפויות וסחוטות כשהשמש זורחת. ג'ייס משך בכתפיו על מעילו, בדק את כלי הנשק שלו, ידיו מסומנות בדיו והחליקו קלות על בד ומתכת. סימנים שאף עין אנושית לא יכלה לראות - והוא שמח כשחשב על הילדה בחלומו, על הדרך בה היא הסתכלה עליו, כאילו אינו שונה ממנה. מנותק מהקסם שלהם, הסימנים על גופו היו רק סימנים, אחרי הכל, שאין להם יותר כוח מהצלקות שעל גופו פרקי הידיים והחזה, או הצלקת העמוקה ממש מעל לבו שבה דקר אותו רוצח אביו כשהיה בן עשר ישן.
"ג'ייס!"
צליל שמו הבהיל אותו מהגאווה שלו. הם התקשרו אליו מהמסדרון, אלק ואיזבל, חסרי סבלנות, להוטים לצוד ולהרוג. מחשבות גורפות על סיוטים ממוחו, ג'ייס הלך להצטרף אליהם.