במילותיך (13 בנובמבר, 2006)

כל כך בוגר, אך כל כך תלוי מתי אמצא את דרכי? אני רוצה להתבגר כל כך מהר, ובכל זאת להתרוצץ ולשחק

אני רוצה להיות ילד שוב, אבל יודע עם מי להתחתן ועדיין יש לי חלומות להגשים והזדקנות נראית כל כך מפחידה

אני צריך תשובה כדי להדריך אותי בטירוף הזה ראיתי שהדרך לגלות מי אתה יכולה לפעמים לגרום לעצב

אני מרגיש כל כך זקן מעבר לשנותיי אך לפעמים אני יכול להיות תינוק כל הבלבול הזה ממש גורם לי להשתגע

אני יודע שבסופו של דבר אמצא את הדרך שאני צריך להישאר נאמן לי בינתיים אני אחזיק את הראש גבוה עד שארגיש חופשי לגמרי

הוא מדליק את הנר ובוהה בו בעיניו השקועות. ככל שהחום יגדל, הלהבה תעלה ותעלה. מאחוריו כיסא עשוי עור ויושב בו הוא עושה כמו טיפת נוצה. נר ואדם, אי־נוחות בין השניים נמחקת ואמונם הוא כמו קשר זה הקשר לא נשבר ונפשם לא רועדת. הפחדים מוגבלים למעט מאוד. כי הנר יודע היטב, בנשימה הוא ימות והגבר יודע היטב עם עור שרוף הוא יבכה. אז הנה הם נשארים, הזוג יוצא הדופן הזה מאוחד, לילה אחרי לילה, יום אחרי יום. וכך הם יישארו. והמשיכו להישאר. כפי שהם עשו במשך שנים אינסופיות.

"בחור אחד מיוחד" לדייויד קוניצר מאת: האלי קופה מוקדש לדוד על היותו חבר נהדר וחולה בכליות, הוא עדיין חי בטוב. כשאני מביטה לשמיים, אני רואה עננים כחולים ויפים, כמו גם רכות. אבל כשהשמש זורחת, אני רואה עיניים כחולות בוהקות, וראש שיער בלונדיני מודגש, השמש זורחת עלייך, כמוך הם, עד כמה שזה נהיה, מהנעימות שלך, עד הגדולה שלך אתה יודע בשביל מה אתה כאן, וזה להיות של כולם חבר. אבל עם זאת, השמים מביטים עליך כלפי מטה, ואמירתם, הבחור המיוחד שלך שהונח על כדור הארץ וזה נכון, אתה אהוב בהרבה, כפי שאתה אוהב אותם בחזרה. תמיד אזכור אותך.

אַבָּא

כשאני מביטה לשמיים אני תוהה לעתים קרובות מדוע אתה עושה דברים מסוימים שאתה עושה אם אנחנו הסיבה לכך שאם רק נפלת מאהבה נכון? תעצור ותחשוב למה אנחנו כמשפחה לא כל כך קרובים למה שעשה הוא להתחיל לשקוע אתה פשוט שוכח מאיתנו שאתה עושה את הדברים האלה ובכל זאת אתה אל תבין כמה הם פוגעים בנו אתה הופך את זה לברור כל כך אז אני שואל אותך עכשיו האם אכפת לך מאיתנו אם לא תעשה לנו טובה צא מהנו חיים

~ לורן, ניו מקסיקו
כתבתי את השיר הזה על אבא שלי כי הוא עושה הרבה דברים רעים שפגעו באמא שלי, באחותי ובעיקר בי.

כל כך הרבה דברים להגיד, אבל לא מספיק זמן אתה מאשים אותי בפשע נורא אך לא שגוי כמה פעמים תיתן לזה לקרות ותתרחק הצידה למה אתה לא יכול פשוט לשחרר, לבלוע את הגאווה המטופשת שלך עכשיו זה נגמר, מעולם לא נתת לזה סיכוי שנראה שאתה מסיים בלי מבט שני וכן, לפעמים אתה צריך לסלוח ולשכוח אבל דברים לא הולכים להשתנות עדיין חשבתי שיש לנו משהו טוב, למה שתתן לזה להפריע אני יודע מה אני צריך לעשות, שיחה פשוטה איתך, כדי לעשות דברים ברור. אבל במציאות, הכל באשמתי, נישקתי אותו אבל הוא נישק אותי גם אני לא מבין מה עשיתי כי כל מה שאני רוצה זה אתה אבל דברים הם השתנה שם לא חוזר אני מניח שיש בי משהו שחסר לי אני לא אתן לך לגרור אותי למטה לא תגרום לי לטבוע אני עדיין אוהב אותך וזה מובן שהדברים לא יהיו ניתנים לניהול אבל אני חייב להפסיק לכעוס ולבטוח שכך זה אמור לִהיוֹת.

משפחות אנשים יצאו למלחמה מי יודע מתי הם יחזרו לדלת הכניסה הזו חלקם ייעלמו לנצח ואחרים רק עד שיסתיים ילדים קטנים יחפשו תלתן בעל ארבעה עלים רק כדי להחזיר את אביהם או אחיהם מעולם לא ראיתי אמא כל כך מוטרדת איזו אימה המלחמה הזו מביאה אנחנו לא יכולים פשוט לחשוב על דברים מאושרים לחשוב על אושר פעמים שלא הודתה לא בביצוע פשעים מדוע המלחמה הזו לא תיגמר כל כך הרבה לבבות שנותרו לתקן גם כשהשנים חולפות כל מה שהעם יעשה הוא לבכות כמו היום האחרון מגיע יותר מדי אנשים לא ישמעו את התופים כי הם יאבדו בשמים בלי שאף אחד ישמע את הזעקות שלהם זה יהיה יום לזכר כל אותם חיילים הרואים שהפסידו החיים שלהם

ג'קלין חרדל, בת 13

הנשיקה הספונטנית

הוא הביט בי כל כך בעוצמה וחשף את עיניו המפתות וירוקות הים פגשתי את מבטו בהתרגשות וציפייה התקדמנו זה אל זה עדיין אוחזים במבט והוא יכול היה לראות לתוך עיני נשמה הרגשתי פתאום עירומה ופוחדת כמו ילד מפוטר מתמימות סודותיי הפנימיים נחשפו וחלקתי את הבושה הזו עם ישות אחרת שכמעט לא יכולתי לסבול זאת ובכל זאת, כמהה כל כך לבטא את עצמי בפני מישהו מחשבות ורגשות בלתי מוסברים הם נלכדו בתוכי כל כך הרבה זמן יש הר געש חם בתוכי מאיים להתפרץ ולפרוץ מגופי מדהים התשוקה צועקת להשתחרר אז, למרות הכל ברור, יש התפרצות ואני תופס אותו בזרועותי ושותל נשיקה ארוכה ותוססת על שפתיו אני מוצף ברגש חשמל ממהר דרך הוורידים שלי, מחברים את גופנו ורוחותינו הוא מגיב בלהט שווה אנו נמסים זה לזה אני מרגיש כל כך עוצמתי ושמח עד ששפתיים שלנו משתחררות אני לא יודע מה לומר, מה לעשות הפלא הקסום של אהבה תאוותנית עדיין באוויר כל כך סמיך שאני בקושי יכול לנשום הוא פונה אלי ומחייך לי חיוך שאני מחייך לאחור, מביט לו שוב בעיניים והולך רָחוֹק. ~ קריסטין מרגרייב, IL, 16

היום עובר מהר מדי.. אבל זה עדיין מרגיש כמו אתמול.. אני עדיין רוצה שתזכור אותי.. אבל נראה שזה מאוחר מדי.. אתמול נשבר לי בראש.. אף פעם לא יצא לי לספר לך.. ייחלתי שאתה שלי.. מאז היום שפגשתי אותך.. אבל זה לא משנה עכשיו.. כי איבדתי את אהבתי האמיתית היחידה.. הלוואי שיכולתי לספר לך.. שהיית המלאך שלי מלמעלה.. אני מנסה לדבר איתך.. המילים שמעולם לא אמרתי.. אבל אתה אפילו לא יכול לשמוע אותי.. כי עכשיו מאוחר מדי, אתה מת.. למה החזירו אותך? אני צריך אותך כאן איתי.. למה הם לקחו את המלאך שלי? בבקשה תחזור אליי.. אף פעם לא יצא לי לספר לך.. אני צריך עוד הזדמנות להגיד.. שיום אחד נהיה ביחד.. ואתה תהיה כאן כדי להישאר.. פשוט תחזור אלי, המלאך שלי.. תחזור ועזור לי לעוף.. אני צריך אותך כאן איתי.. תחזור, ואני אגיד לך למה ..

יש לי סוד אבל אני לא יכול לגלות. זה רודף את מוחי, כמו כישוף מקולל. זה קשור אליי, זה קשור אליך. מדובר בתקופה בה שנינו ידענו מה הם החיים. הייתי צריך לדעת כבר מההתחלה שלא תיתן שקל על הלב השבור שלי. העיתוי מושלם הפצעים עמוקים. אבל עדיין הסוד שלי אני חייב לשמור. כי גם אם זה רודף... וכוויות, ומתגרות. עדיף לשמור בסוד; מה שנמצא מתחת.

בשבילך בשביל חיוך כרות למשך זמן קמל ואחד ויחיד זה ילך 5 קילומטרים לכניעה מתוקה עבור סיבטיז של שנות השישים לאיזה אושר בוקר אפור של ספטמבר למחרוזת גיטרה לשיר שהיית שרה לו הייתי מוותר כל דבר