קלסי: קצת טראומה שלא הזיקה

אני לא מתבייש בקלות רבה. ביליתי הרבה מזמני במהלך השנה האחרונה שלי על הבמה בהכרזת הודעות מול כל בית הספר, לפעמים בלבלתי את מה שאני הולך להגיד או עשיתי משהו טיפשי עם חבר. זה לא מביא אותי לפחות לשלב. עם זאת, בלילה השני, חזרתי הביתה מארוחת לילה מאוחרת עם כמה חברים, ומשהו ממש ממש מביך קרה (אוף - מעולם לא חשבתי שאגיד את זה!)

אני גר בקומה הרביעית של הבניין שלי, ומכיוון שלא הייתה לי הזדמנות לרוץ באותו יום, חשבתי שאקח את המדרגות. הכל טוב יותר מכלום, נכון? שמתי את האייפוד שלי והכנתי את עצמי לספרינט.

אני אוהב להאזין לפסקולים של תיאטרון מוזיקלי בזמן שאני מתאמן - זה ממש מעצבן אותי ואני אוהב לכוריאוגרף רוקד לשירים בזמן שאני על ההליכון (זה עובר את הזמן, נשבע!) שמתי את השיר "You Can't Stop the Beat" מ ספריי שיער כשהתחלתי לרוץ במדרגות. לא, ריצה היא אנדרסטייטמנט. אני עף כמו הרוח במעלה המדרגות האלה.

לפתע, כשפניתי לפינה למדרגות האחרונות שלי, רצתי הֵרוֹאִין לתוך הילד המקסים הזה. עכשיו, כשאני אומר שנתקלתי, אני מתכוון כמו בסרטים מצוירים כששתי הדמויות פוגעות אחת בשניה ושתיהן נופלות לאחור. וכשאני אומר מקסים, אני מתכוון לשיער בלונדיני גבוה וקצר, לא שרירי מדי אבל חמוד בצורה של חנון מחשבים - לגמרי הטיפוס שלי. אני צופה בו בא והולך מהבניין כבר כמה שבועות ולא הצלחתי לאזור אומץ לדבר איתו.

ובכן, שנינו התנתקנו אחד מהשני, והכנו את הקרקע בסבך של אוזניות. "אני כל כך מצטערת," אמרתי, מנסה לקום בלי להבהב לו יותר מכפי שאולי כבר הייתי (לבשתי אז שמלה ממש חמודה). הוא הניד בראשו וניסה לקום. "אלוהים טוב," הוא אמר, ולמרוב נחת חייך, "לאן אתה כל כך ממהר?"

ניסיתי לחשוב על משהו שנון להגיד אבל הוא פשוט ניער אותו והתחיל לרדת חזרה במדרגות. בעודו עובר, הוא פנה אלי ואמר "אגב, אני אוהב שיער ספריי". האייפוד שלי עדיין ניגן את השיר בעוצמה מלאה, ואפשר היה לשמוע אותו לגמרי באוזניות שלי. פשוט חייכתי בצורה מטופשת ולא יכולתי לחשוב על מה להגיד. הייתי מושחת לגמרי!

יש דבר אחד טוב שיצא מהסיפור הזה. בכל פעם שאני רואה את הבחור חולף, הוא מהנהן לעברי כאילו אנחנו חולקים סיפור (כן, שאני טיפש!) עכשיו אני יודע שאני פשוט צריך לרוץ במהלך היום ולעלות במעלית בלילה - אני חושב שזה יחסוך לי הרבה כְּאֵב ו טְרַאוּמָה!

xx קלסו