תחרות הסיפורת של שבע עשרה: קראו את הסיפור המנצח!

מזל טוב לקיילי, זוכת תחרות כתיבת הספרות השנה! היא זכתה ב- 5000 $ מאיתנו ומהשותפים שלנו ב- Figment.com וקריאה מהסופרת מגי סטיפווטר. בנוסף, היא מתפרסמת באתר Seventeen.com! קרא את הסיפור של קיילי וספר לנו מה אתה חושב בתגובות למטה!

תקווה נשכחה

היום היה צריך להיות היום המאושר בחיי. היום שבו הייתי מתעורר כדי שיחליטו על ידי חברים כשהייתי לובש את שמלת הכלה שלי. הייתי גולש במורד המעבר ומחזיק חבצלות לבנות וכולם היו מסתכלים. אבל לא הייתי מבחין, כי רק עיניו ראיתי והחיוך שלו שעושה לי עכשיו את הלב כואב.

המעטפה בלטה מהמראה הבל. זה גרם לי לקרוא בניגוד לשיפוט שלי. הרמתי אותו ביד רועדת.

אתה מוזמן מכל הלב

החתונה של אלינור (אלי) הופ ומייסון פיית '

תאריך: 15 בנובמבר 2012 שעה: 11:00 בבוקר

"מייסון ..." צעקתי והצמדתי את תמונתנו. עיניי מלאות דמעות בקושי מצליחות להתמקד בגרסה צעירה יותר שלנו.

"ובחדשות אחרות, עדיין נוצרות מפלגות חיפוש כתגובה להוריקן שפגע לפני שלושה ימים". אני לוחץ על הערוץ.

"כולם תורמים את מה שהם יכולים למי שנחרב מהוריקן". נְקִישָׁה.

"מכל ה... האם הם היו מפסיקים עם סיקור ההוריקנים המפוצץ! "

"כאן בבית החולים בייברידג ', איש זכרון, ..."

אני עומד לשנות את t.v. לערוץ שוב כשאני שומע על האיש הזה. אני מגשש עם השלט ומגביר את עוצמת הקול.

"המטופל נמצא משוטט בחוף בארנסטון ממלמל על חתונה. הוא התייבש מאוד וחסר התמצאות. המגיבים הראשונים בדקו אותו לפני יומיים. אנו משדרים ברציפות בתקווה שחבריו או משפחתו יצאו לזהות אותו. הוא בתחילת שנות העשרים עד אמצע שנות העשרים... "קולו של הכתב מתפוגג.

אני זוכר שהתחננתי למייסון לא לצאת לפני ההוריקן.

"בבקשה, מייסון. זה מסוכן מדי. הידיעות מדווחות ".

"אלי, זה בסדר. ההוריקן לא אמור לפגוע עוד כמה שעות. אני רק רוצה לבדוק שהבית מאובטח בחוץ. אני מבטיח שאחזור מיד, "אמר ונישק אותי על לחיי.

"בסדר, אבל מהר. אתה יודע שאני שונא הבטחות שבורות, "אמרתי בהתגרות. נישקתי אותו וראיתי אותו יוצא מהדלת בפעם האחרונה.

חזרתי להווה, להווה שבו מייסון עדיין היה חסר ואני לבד. הסתכלתי לאחור על הטלוויזיה, אוחזת בתקווה האחרונה הזו.

************

"תן שם בבקשה," אמרה דיילת בית החולים. חתמתי מהר ושאלתי לגבי איש הזכרון.

"אתה חושב שאתה יודע מי הוא?" שאלה המלווה בבית החולים.

"אני מקווה."

"בהצלחה," הוא חייך בחיוך.

הנהנתי בהערכה והלכתי למעלית. חבטתי בשלושה ויצאתי לחדר שלו.

************

"תודה," אני אומר לשוטר. אני מושך לאט את הווילון ורואה... פנים של זר. חשבתי שזה הוא. אני-

"אלי?"

אני פונה להסתכל על המטופל השני. תג השם שלו ריק. העיניים שלי פוגשות את שלו והלב שלי מתנפח.

"מייסון," אני בוכה.

"אני מצטער שאני-"

אני נופל בזרועותיו הפתוחות.

"אני אוהב אותך, אלי."