2Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
השעה הייתה 2:30 הבוקר כאשר שני חברים מוסלמים ואני החלטנו לחזור לחדרי המעונות שלנו. צפינו בחזרות הבחירות במסיבה בהנחיית איגוד הסטודנטים המוסלמים באוניברסיטת בראון. אחוזי ההצבעה היו גדולים למדי (במיוחד בהתחשב בעונת העונות). אולם עם עזיבתנו מרכז הסטודנטים היה כמעט שומם - ועדיין לא היה לנו מושג איזה מועמד יהפוך לנשיא הבא שלנו.
אני וחבריי יצאנו לאוויר נובמבר הקריר, גיששנו עם רוכסני הז'קט והתקנו את הצעיפים. הלילה היה שקט להפליא - לא עלו רשרשים, לא נשמעו קולות של סטודנטים שיכורים שמסתובבים ללא מטרה ברחבי הקמפוס, שום מוזיקת מסיבות לא מקרינה מהמעונות הטריים הסמוכים. צמרמורת חדה ברחה משפתיי.
עשינו מספר צעדים לפני שהבנתי שהשארתי את הטלפון במרכז. התנצלתי ועודדתי את חברי להמשיך בלעדיי. נשימה לבנה פרצה מפי חבר אחד כשהיא נאנחת בהתרגשות. "מהר, אמארה. ממש קר לי. "
נכנסתי פנימה, תפסתי את הטלפון שלי ורצתי החוצה. מצאתי את החברים שלי מכורבלים במגרש החניה, ללא תנועה כשהם מביטים בריכוז בטלפונים שלהם. לאחד היה פיה מעט מבוים. היא הראתה לי דיווח חדשותי על המסך שלה: על פי המאמר, הילרי קלינטון הרגע הודתה בבחירות. חבר אחר שלי דחה את הסיפור ואמר שזו בטח רק שמועה.
רציתי לבדוק בעצמי. ברעד מהקור, אגודל שלי לחץ על כפתור הבית בטלפון שלי. הופיעו עשרות הודעות טקסט, חלקן מאנשים שאני בקושי מכיר - הודעות שאמרו לי כמה הם מצטערים, כמה הם המומים, איך עלי לברוח מהארץ. הודעות שאומרות לי להישאר בטוחה.
"הוא ניצח," רעדתי, קולי נסדק.
אחד מחברי נחנק בבכי, ועד מהרה בכינו שלושתנו. דמעות של כעס, חוסר אמון ושברון לב פשטו את פנינו כשצעדנו והלכנו. היינו בהלם טוטאלי ומוחלט.
מוחנו התרוצץ בשאלות: מה תהיה המשמעות של נשיאות טראמפ למשפחותינו, לקהילה שלנו בבית, לעצמנו ולכל יקירינו המוסלמים בעליל? איך זה יכול להיות אמיתי? כל כך הרבה זמן, דונלד טראמפ היה בדיחה. במשך כל כך הרבה זמן, נראה שלא היה אפשרי לקיים דמגוג פוגע וגזעני בגלוי כמנהיג ארצות הברית בשנת 2016. כל כך הרבה זמן חיכיתי שאשטון קוצ'ר יקפוץ החוצה ויספר לעולם שכולנו פאנק. הילארי קלינטון היה לנצח - עד שלא ניצחה.
הוא זכה.
הוא זכה.
הוריי תמיד אמרו לי שכמוסלמי גלוי, אני צריך להישאר ערני למקרה שמישהו ירצה לפגוע בי. ועד אמש, תמיד האמנתי שהם מגיבים יתר על המידה. אבל פתאום הבנתי. פתאום הרגשתי מפחד ללכת בחושך.
כשהחברים שלי ואני נפרדו, כולנו אמרנו אssalamualaikum, ברכה איסלאמית ולהתראות שמשמעותה, "יהי שלום עליכם". מעולם לא התכוונתי לזה כמו שהתכוונתי באותו רגע. בקושי, הבנתי שזה ייתן תקדים לארבע השנים הבאות - בכל פעם שאעזוב את יקירי, אני באמת אתפלל לשלומם.
נהגתי לבצע את תפילותי האיסלאם בפומבי: בתחנות רכבת, במרכזי קניות, במדרכות. המחשבה לעשות זאת תחת נשיאות טראמפ היא מפחידה. פעם הייתי חסרת דאגות כשגללתי דרך אינסטגרם, מחכה לרכבת שלי. עכשיו אזהר לא לעמוד קרוב מדי לקצה הרציף. פעם הרגשתי גאה וחסר פחד במטפחת האסלאם שלי, תוך התעלמות מההצעות המודאגות של אמי להסתיר או להסיר אותו. עכשיו, כשאני יוצאת עם החיג'אב שלי, אני מרגישה כמו מטיילת.
אפילו תחת הנשיא אובמה, מנהיג המגנה בעקביות את האיסלאמופוביה, קיימת שנאה, אלימות ואפליה כלפי מוסלמים. אני באמת לא יכול לדמיין עד כמה יהיה גרוע תחת הנשיא טראמפ, אדם שעצם הפלטפורמה שלו מתייחסת לאפליה אנטי-מוסלמית כ"אמריקאית ".
היום, בכל מקום שאני מסתכל - כל אדם שאני נתקל בו - אני לא יכול שלא לחשוב שיש סיכוי טוב שהם תמכו בטראמפ. אני לא יכול שלא לתהות אם הם עזרו לו להיבחר, אם הם שותפים לאפשר לזה לקרות, אם הם מסכימים עם שלו הצעות שנאה, אם הן תומכות בדבריו על מוסלמים, אפרו-אמריקאים, מקסיקנים, קהילת הלהט"ב+ או נשים. זה יהיה המסנן החדש דרכו אני רואה את העולם.
זה אמיתי. זה קורה. דונלד ג'יי. טראמפ יהיה הנשיא ה -45 של ארצות הברית.
אני מפחד. אני מפחד מהביטחון האישי שלי, אני מפחד לשלומם של יקירי, אני מפחד מהקהילה שלי, אני מפחד עבור מיעוטים שוליים, אני מפחד מהאומות בחו"ל שיושפעו מארבע שנים של זרים מזעזעים מְדִינִיוּת. אני מפחד מהגורל של ארצות הברית.
אבל מול הפחד הזה, אני מחזיק ברסיס תקווה. תוצאות הבחירות הללו משמשות מבחן כוח לקהילות שלנו, לנו כיחידים. דונלד טראמפ נתן לנו משהו להתאחד נגדו - משהו להילחם נגדו. נצא חזקים יותר. אנחנו חייבים.
התחבר עם אמארה בפייסבוק, אינסטגרם, ו טוויטר.
לעקוב אחר @שבע עשרה באינסטגרם!
