2Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
שלי, איך הזמן עבר.
הסמסטר האחרון היה קשה מסיבות שונות. למה? ובכן, כדי לדעת תצטרך לקבל סיפור אחורי ובואו לקשור אותו עם כמה מנגינות טובות. יש לי כמה להקות אהובות ונראה שאחת עקבה אחריי לאורך כל העליות והמורדות מאז סיום התיכון.
אז הנה, בואו נרים החוצה :) רמז צריך לנשום CD.
האמת היא שלא רציתי תוכנית גיבוי. אולי לא ה הטוב ביותר חשבתי מצידי, אבל ידעתי שאלוהים לא היה מעמיד בי את הרצון לנסוע לזמביה אם זה לא יסתדר. הגשת מועמדות לבתי ספר לקחה במהירות את הצליל האחורי. התמקדתי בהגעה לזמביה, בילוי עם חברים, עבודה, ומדי פעם, כאשר טרחתי להתגבר על המקרה החמור של סניוריטיס, בית ספר.
ארבעה ימים לאחר סיום הלימודים עזבתי לזמביה. לא ממש הייתה לי תוכנית, לא ממש ידעתי למה לצפות וקיוויתי באמת שמישהו יהיה בשדה התעופה הבינלאומי של לוסקה שיאסוף אותי (היה מישהו, תודה לאל!). ביום ראשון לפני שעזבתי, חבר שר את אחד השירים האהובים עלי,
נשטף על ידי המים. בהחלט נשטפתי בדמעות באותו יום. היה קשה לעזוב את החברים שלי והרעיון לעזוב את הבית לשנה התחיל להכות אותי.
בסופו של דבר הייתי חייב לחזור לאמריקה. בגחמה פניתי לאוניברסיטת מדינת אפלאצ'י. זו הייתה האוניברסיטה הממלכתית היחידה שלא פספסתי עליה את המועד האחרון וזו הייתה גם הבחירה המובילה שלי בבתי הספר. אז, הגעתי לבון שבמדינת ניו יורק ונפגעתי הלם תרבות...
איך זה לחזור לבית הספר אחרי שנה של חופש? קצת מלחיץ, אני לא אשקר. נאבקתי בסמסטר האחרון. הדגשתי על מועדים אחרונים, נרדמתי ופספסתי את שיעור האנתרופולוגיה שלי יותר מאשר אני מודה, קיבלתי המום מהחיים במעונות, התגעגעתי לילדים שלי בזמביה... יכולתי להמשיך עוד ועוד.
כתב ויתור: אל תחשוב ששנאתי את בית הספר! אני כן אוהב מכללה ו- ASU ופגשתי כמה אנשים נהדרים... זה היה פשוט הרבה בסמסטר הראשון!
כל יום שנכנסתי לבית הספר בגלל סיבות שונות יהיה גם היום שבו אשמע משהו יפה שיחקו בחדר האוכל. תמיד לקחתי את זה כתזכורת שלא הכל גרוע כמו שחשבתי שזה היה באותו רגע. כלומר, היו חלקים טובים בחזרה לארצות הברית ובבית הספר אחרי הכל. (אירוע אחד בולט? הולך לקונצרט של נשימות בסמסטר שעבר !!)
עכשיו, אני מצפה לקראת סמסטר חדש בבית הספר בשנה החדשה. כן! התחלה חדשה, דף חדש, עונה חדשה. אני מתרגש... אני אוהב את הפרק החדש הזה של 'ממשיך הלאה' ולמרבה המזל יש לי כמה חברים אמיתיים שנוסעים איתי.
בסמסטר זה, אני אחליט לעמוד בלוחות זמנים, לא להוציא כל כך הרבה כסף ב- iTunes, ללמוד להתמודד בלי כל כך הרבה קפה, לנסות לא להקדיש כל כך הרבה זמן להסתכל על מחירי הטיסות, לנסות להגיע בזמן או לפחות קצת פחות מפוזר, להמשיך להקשיב לצורך לנשום עד שאני לשחוק את השירים שלהם, להעריך חברויות ישנות שהתפוגגו ולצפות עם חברים חדשים, ולא ליפול במדרגות מכוסות קרח כך הַרבֵּה!
מי איתי?! :)
מאחלת לך שנה נפלאה,
לורה
