טאהר'ה מאפי מחבר הראיון לנפץ אותי

אם היית אובססיבי לגבי כל הרומנים הפארנורמליים הגדולים ואפילו דיסטופיים שיש (אנחנו מדברים משחקי הרעב ו דמדומים), ואז עליך לבדוק
לנפץ אותי מאת טאהרה מאפי. היא רק tk ויצרה את הסדרה החדשה והמדהימה הזו על נערה צעירה בשם ג'ולייט שלא יכולה לגעת באף אחד-אחרת הם ימותו! הממשלה רוצה להשתמש בה כנשק אבל היא רוצה חיים נורמליים. גורם לך לצמרמורת רק מלחשוב על זה, לא? ובכן, תפסנו את טאהרה כשהיתה לה דקה פנויה בין כתיבת שני הפרקים הבאים לנפץ אותי. צפו בראיון הבלעדי שלנו עם הסופר הצעיר התחרו בעצות לכל הסופרים השואפים גם שם!

קוסמוגירל: איפה היית כשהגיע הרעיון לניפוץ לי?טאהרה מאפי : ישבתי ליד שולחן הכתיבה שלי, שותה כוס תה, כשהנערה הבודדה והמבודדת הזו נכנסה לראשי. אז פתחתי מסמך Word חדש והתחלתי לרשום אותה.

CG: מה משך אותך ביצירת דמות שאינה יכולה לגעת באף אחד?TM: שום דבר. זה דבר נורא למדי, אני חושב, שאיני יכול לגעת באף אחד. אבל אני כן חושב שהבידוד והניכור שחוויות ג'ולייטה הוא משהו שהרבה בני נוער (ומבוגרים) מסוגלים להתייחס אליו. כולנו מרגישים קצת סחוטים ולא מובנים, לפעמים; כאילו יכול להיות שיש בנו משהו שמייחד אותנו מעמיתינו. התסכול של ג'ולייט לוקח את הרעיון הזה לקיצוניות.

CG: מה הופך את ג'ולייט לדמות שאפשר להביט אליה? היא כמוך בצורה כלשהי? אֵיך?TM: ג'ולייט היא מסוג האנשים שהייתי רוצה להיות. יש לה הרבה כוח פנימי והרבה חמלה. אני מעריץ אותה על כך שהצליחה להחזיק באנושיות שלה בעולם שלא נתן לה שום דבר לקוות.

CG: מתי ידעת שאתה רוצה להיות סופר?TM: הייתי קורא לכל החיים, אך מעולם לא חשבתי שאני יכול לכתוב ספר - מעולם לא חשבתי שאני מסוגל להשיג משהו כה מונומנטלי כמו כתיבת רומן. רק אחרי שסיימתי את לימודי הקולג ' - לפני כשנתיים - חזרתי לעולם הבדיוני ותהיתי אם אולי אוכל לנסות לכתוב משהו לעצמי. התאהבתי די מיידית, ואף פעם לא הסתכלתי לאחור.

CG: מה היה הדבר הראשון שאתה זוכר שכתבת?TM: כתבתי הרבה דברים כשהייתי צעיר מאוד, אבל הם כמעט תמיד נועדו לפרויקטים של בתי ספר. למרות שאני זוכר שבכיתה ו 'כתבתי ואיירתי ספר קומיקס ארוך מאוד על ילד שהמגע שלו הפך הכל לשוקולד. זה היה האופוס שלי. אודה לשוקולד.

CG: מישהו הרתיע אותך? איך התמודדת עם זה?TM: דחייה, לדעתי, לפעמים קשה יותר לבטן בעולם ההוצאה לאור, ולו רק בגלל שכתיבה היא חוויה אישית כה אינטנסיבית; הסיפורים שאנו כותבים קרובים מאוד ויקרים לליבנו. אבל אני באמת מאמין שההבדלים היחידים בין אדם מצליח לאדם מוצלח הם זמן והתמדה. יש הרבה אנשים מוכשרים במיוחד שלעולם לא יעריכו אותם, פשוט כי הם ויתרו מוקדם מדי. כל יום הוא מאבק, אבל עלינו להילחם הכי קשה בימים שאנחנו הכי רוצים לוותר עליהם.

CG: מה העצה שלך לקוראים שלנו שם שרוצים להפוך לסופרים?TM: קרא הכל, גם אם אתה חושב שלא תאהב אותו. כתוב כמה שאתה יכול, גם אם אתה חושב שזה נורא. ואז המשך לעשות זאת עד סוף חייך.

CG: לאילו מחברים אתה הכי מחפש ולמה?TM: אלה שגורמים לי לחשוב. זה יכול להיות שורה אחת, פסקה אחת, סימן פיסוק אחד במקום לא מוכר. אבל תגרום לי לעצור; לגרום לי לשים לב; גרמו לי לשאול ולשקול מחדש ולו רק לרגע, ואני אזכור אתכם עוד הרבה זמן.

CG: אילו ספרים לדעתך צריכים להיות ברשימת הקריאה של כל נער ולמה?TM:השמיים נמצאים בכל מקום, מאת ג'נדי נלסון; כי זה אחד הסיפורים היפים ביותר שקראתי.

הנותן, מאת לויס לורי; כי הספר הזה שבר לי את המוח והתחנן שאתחיל לשאול שאלות על העולם שלנו.

משחקי הרעב מאת סוזן קולינס; כי זה סיפור מדהים על הקרבה עצמית, חורבן וחמלה בעולם שמתפרק.

האם קראת לנפץ אותי עדיין? מהו הספר הטוב ביותר שקראתם עד כה בשנת 2012? ספר לנו בסעיף ההערות למטה!