"החבר שלי התבייש בגוף שלי"

הוא היה חסר ביטחון מכדי לצאת עם ילדה בגודל גדול, ולכן שמרנו על מערכת היחסים שלנו בסוד-וזה היה מבאס.

במשך שנתיים בתיכון עולמי סובב סביב בחור שאפילו לא היה מסתכל עלי אם החברים שלו היו בסביבה. אני יודע שזה נשמע ממש רע, אבל בתור נערה בגודל פלוס-הייתי בין מידה 16 למידה 18-הרגשתי בר מזל שיש לי מישהו שימלא את תפקיד החבר הזה בכלל.

ראיתי את טים* ביום הראשון לשנה הראשונה וחשבתי שהוא חמוד - לגמרי מחוץ לליגה שלי. אולם בהמשך אותו שבוע קיבלתי ממנו הודעת פייסבוק המבקשת את משימתנו במתמטיקה. לא היה לי את זה, אבל הוא התקשר אליי בכל זאת. דיברנו על Call of Duty ועל סרטים שראינו. היה קל לדבר איתו - כאילו הכרנו לנצח. עד מהרה היינו טלפונים במשך כל לילה שעות וסתםנו בבית אחד של השני - אבל מעולם לא דיברנו בבית הספר. חשבתי שהוא אוהב אותי ופשוט לא רוצה שכולם יידעו את העסק שלו. כשלושה חודשים עברו, ואז לילה אחד לפני שיצאנו מהטלפון, הוא נשמע עצבני ואז פלט: "אני אוהב אותך". לבי השתולל - כאילו הזמן עצר. להגיד את זה בחזרה הרגיש כמו הדבר הכי טבעי בעולם. זה לא משנה שהסתובבנו רק בפרטיות. אהבנו אחד את השני, וזה הרגיש יותר גדול מהכל.

השעות האלה אחרי הלימודים, עם זרועו של טים סביבי וראשי על חזהו, היו הכל. בימים בהם הייתי מרגיש מודע לעצמי לגבי גופי, הוא היה מחזיק אותי ואומר, "כל מי שלא יכול לראות איך יפה אתה עיוור. "הוא חגג חגים בבית שלי ואפילו אמר שהוא אוהב אותי מולי הורים.

ובכל זאת, אף אחד בבית הספר לא ידע עלינו. הזכרתי את טים ​​לכמה חברים, ואנשים התחילו לתהות אם אנחנו ביחד. אז שמעתי לראשונה שהוא אומר עלי דברים מרושעים - שאני שמנה, ואפילו לא היינו חברים. הוא הכחיש את זה, ורציתי להאמין לו, אבל הוא עדיין לא היה מכיר בי בפומבי. זה כאב, אבל העניין הוא שכאשר אף אחד מעולם לא הראה לך חיבה, קל לרצות להיצמד למה שיש לך, גם אם זה לא תמיד גורם לך להרגיש טוב עם עצמך.

בכל פעם שהייתי מבקש ממנו להיות חבר-חבר רשמי, הוא היה משנה את הנושא, והוא התחיל לדבר הרבה על הבחורה השנייה הזו ועל כמה שהיא מגניבה. במבט לאחור, אני בטוח שהוא התעניין בה, אבל באותו הזמן, אמרתי לעצמי, טים אומר שהוא אוהב אותי כל לילה. מה שקורה איתה לא יכול להיות משהו רציני.

בשנה השנייה, הוא הסכים להיות הדייט שלי לרשמי בית הספר. סוף סוף טים היה מוכן לצאת לציבור! קיבלתי שמלה חדשה והמשכתי ימים לחשוב איך אני אלבש את השיער שלי. עם זאת, שעות לפני הריקוד, אמא שלו התקשרה ואמרה שטים סובל מדלקת בעיניים ולא מצליח. הייתי מרוסק אבל ביקשתי מבן דוד שלי ללכת איתי לריקוד. (לא יכולתי לבזבז את השמלה הזו!) קיוויתי שטים בסדר - עד שראיתי תמונות שלו עם חברים. אני לא חושב שהיתה דלקת בעיניים; הוא פשוט התעלף. כשהסתכלתי לאחור על השמועות על מה שהוא אומר מאחורי הגב, הכל היה הגיוני. הוא היה נבוך שנראה איתי. אולי הוא חשב שחבריו ישפוטו אותו על היכרויות עם בחורה בגודל שלי. לא ידעתי מה החשיבה שלו - פשוט ידעתי שמגיע לי יותר.

להגיד לטים שאני לא יכול לראות אותו יותר היה קשה. הוא כעס ואמר שמעולם לא אהב אותי. זה היה כל כך מוזר ומבלבל, אבל זה עזר לי לראות את האמת: בזבזתי כל כך הרבה זמן לדאוג למישהו שבאמת לא היה אכפת לו ממני. אני מקווה שהקולג 'יהיה שונה - שיש שם בחורים טובים יותר ובטוחים יותר שירגישו בר מזל שיראו איתי וידעו שיפה מגיעה במידות אחרות מאפס. כדי לאהוב מישהו באמת, עליך לאמץ כל מה שקשור אליו - מבפנים ומבחוץ. עכשיו כשאני יודע את זה, אני לעולם לא אתן לאף אחד להסתיר אותי שוב.

מאמר זה פורסם במקור בשם "החבר שלי התבייש בגופי" בגיליון מרץ 2015 של שבע עשרה. נְקִישָׁה פה להירשם למגזין.

*השם השתנה. התמונה מיועדת להמחשה בלבד.

עקוב אחר שבע עשרה אינסטגרם!