תלמידים ומורים דנים ב"צעד לחיינו "

לאחר הירי בבית הספר התיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס, בית הספר התיכון דלטון, ואוניברסיטת מרכז מישיגן, יצאו כ -500 אלף איש לצפון עצרת "מצעד לחיינו", מחאה ארצית על שליטה באקדחים יתקיים בוושינגטון ב -24 במרץ.

"מארס לחיינו נוצר על ידי, בהשראתו, ומובל על ידי סטודנטים ברחבי הארץ שכבר לא יסכנו את שלהם חי ומחכה שמישהו אחר יעשה פעולה כדי לעצור את מגיפת הירי בבתי הספר ההמוניים שהפכה גם היא מוּכָּר," כתבו המארגנים באתר האירוע.

להלן, קרא מדוע תלמידים ומורים מצטרפים לתנועה ב DC וערים אחרות ברחבי הארץ.

1. "אני אצעד כי לא צריך לשמוע את דרישותינו לשינוי מדיניות אלא להקשיב להן. החומרה הקיצונית והישנות של אלימות בנשק חייבים להסתיים. האומה שלנו נבנתה על בסיס שהממשלה צריכה 'לדאוג להגנה המשותפת' הרווחה הכללית, 'אבל אם לא תחוקק חקיקה נוקשה יותר של תקנות נשק, המילים האלה מאבדות הכל מַשְׁמָעוּת. לאף ילד לא מגיע לפחד ללכת לבית הספר. התלמידים צריכים להדגיש אם הם עברו את המבחן, לא אם הם ייורו היום או לא. אני צועד כדי להביא כוח לקולותיהם של התלמידים, ההורים, אנשי החינוך וכל מי שנפגע מהיריות האחרונות וכל מה שקדם להן. ארצות הברית היא אומה תחרותית, אך רמות גבוהות של אלימות בנשק אינן סימן של מדינה מנצחת. " - טורי, בן 18

2. "אני לא יכול ולא ארשה ליותר ילדים ומורים להפוך לקורבנות של אלימות בנשק וגם לא לבתי ספר ברחבי המדינה שבה תלמידים ומורים אמיצים אוסרים יחד כדי להראות שבתקופה אפלה, שינוי יכול לנפח את העננים רָחוֹק. אני גם לא אתן לחיי שלי להיות פחותים מהמחאה שקיבלו מחוקקי המדינה ופוליטיקאים אחרים מה- NRA. " - סיארה, בת 17

3. "תמיד הרגשתי בטוח בבית הספר, ועכשיו זה נשלל מהנוער שלנו. יש לי אחיינים ואחיינית, ואני צועדת בשביל השקט הנפשי שהם לא יהרגו בבתי הספר שלהם. עלינו להגן אחד על השני ואם זה אומר חוקי נשק מחמירים יותר או לאסור את כולם ביחד, זה אפילו לא צריך להיות שאלה של מה עלינו לעשות. " - יסמין, בת 21

4. "מעולם לא הרגשתי כל כך חזק לעמוד על מטרה. כתלמיד, בית הספר היה תמיד המקום הבטוח שלי. כמורה, זה המשיך להיות מקלט שלי עד העשור האחרון בערך. נאוי, הייתי אומר, אחרי 17 שנות לימוד, לפחות פעם בשבוע, אני מנשק את בתי לשלום ובטיול אל המכונית שלי, אני מתגברת בבהלה כזאת בגלל הרעיון שזה יכול להיות הפעם האחרונה שאראה אותה בחיים. ואז רגעים לאחר מכן, אני נכנס לבניין בית הספר שלי ומחשבות דומות חונקות אותי... מה אם היום הוא היום? אחת לחודש, אנו מתרגלים להתלבט יחד כדי שירו ​​למוות. הטירוף של מה שאנו רואים כיום 'נורמלי' חייב להסתיים! עכשיו זה הזמן. זה כבר לא 'עסקים כרגיל'. מספיק. " - מליסה, בת 38

5. "אני מתכוון להשתתף ב'מצעד לחיינו 'כדי להשתמש בקול שלי כמחנך. אני כל הזמן מזכיר לילדים שלי שיש להם קול והם צריכים להשתמש בו נגד דברים שהם לא מסכימים איתם. עלי לקחת את ההובלה ולהראות להם כיצד להביע את אכזבתם בשלווה ובהתאמה. זה מחליא שאנחנו משתמשים בקולותינו כדי להגן על כיתות הלימוד שלנו מפני נשק חם, אך למרבה הצער זהו העולם בו אנו חיים. " - ג'יליאן, בן 24

6. "כמורה, אני נדהם במיוחד, שבור לב וגועל בכל פעם שיש" עוד ירי בבית הספר ". אני מקווה שכל הילדים אשר היו קורבנות לאלימות נשק בבתי הספר מנוחים בשלווה, ושמשפחותיהם, חבריהם לכיתה ומוריהם עלולים להחלים מהטראומה הזו אירועים. אני לא יכול לעמוד בצד ולצפות בעוד ירי בבית ספר שמתרחש בחדשות. אני לא יכול לעמוד בצד בזמן שהאירועים הטראגיים האלה קורים בכל רחבי הארץ ופשוט לספור את ברכותי שזה לא היה בית הספר שלי. אני צועד למען כל הילדים ברחבי הארץ, למען חיי התלמידים שלי, למען חיי עמיתי, לחיי ולמען עתיד ארצנו. אנחנו כבר לא חיים בשנות ה -1700. התקופה המודרנית דורשת חוקים מודרניים. " - אנטוניה, 22

7. "אני מצטרף לתנועה כי אני מורה, בעל של מורה ואבא לשני ילדים שמגיע להם להרגיש (ולהיות) בטוחים בבית הספר! הייתי כל כך גאה בתלמידים בפלורידה ובכל רחבי ארצות הברית שעושים עמדה ומובילים. אני מלמדת 19 שנים ובמשך הרבה מהזמן הביקורת הגדולה ביותר היא שילדים לא יודעים איך לתמוך בעצמם כי הורי המסוק שלהם עושים הכל בשבילם. אני לא יכול להגיד לך כמה אני שמח וגאה לראות ילדים קמים ומובילים תשלום. אני באמת מקווה שזה תחילתה של רנסנס בראשות נוער שמוביל לחוקים חכמים יותר ולבתי ספר בטוחים יותר! "-בריאן, בן 41

8. "אני בוחר לצעוד כי אני צריך להיות הקול של התלמידים שלי, בני 5 ו -6, שאין להם עדיין את הכוח הזה. כמורה, לעולם לא ארגיש בנוח או בטוח בבית ספר המאפשר לנו להיות חמושים. בעל אקדח מאומן או לא, רובים אינם שייכים לבית ספר. לחשוב על התלמידים שלי שנפגעים הוא בלתי נתפס, במיוחד אם לא הצלחתי להגן עליהם. עם זאת, התשובה לבעיה שלנו היא לא שיהיה יותר אקדחים זמינים. אנו זקוקים לשליטה טובה יותר באקדחים, הקרנה ותמיכה טובה יותר לבריאות הנפש ועלינו להרחיק רובים מכל ילד. " - ויקטוריה, בת 23