2Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
לפני כמעט שנתיים עלתה אורלנדו, פלורידה לכותרות לאומיות, ולא לאוכלוסיית התארים המאסיבית של אוניברסיטת מרכז פלורידה או לאטרקציה חדשה של דיסני וורלד. העיר שלי עלתה לכותרות כמקום הירי ההמוני הקטלני ביותר בארצות הברית אחרי ארבעים ותשעה בני אדם נהרגו במועדון הלילה פולס ב -12 ביוני 2016, ועקפו רק בנפגעים מהירי האחרון בלאס וגאס אוֹקְטוֹבֶּר.
ירי הדופק השפיע קשות על אורלנדו. כולם כאן מכירים מישהו שכמעט הלך לדופק באותו לילה, שהיה שם ועזב זמן קצר לפני תחילת הירי, או שנפצע או נהרג שם. אבל הטרגדיה השפיעה באופן העמוק ביותר על קהילת הלהט"ב+, שהרגישו שאחד ממקומות הבטוח האהובים שלהם נטמא, ושהרגישו ממוקדים ומנוכרים יותר בארצם.
Getty Images
אחרי אותו לילה מחריד ביוני, הקהילה שלנו יצאה לפעולה.
אנחנו השתתפנו לאור נרות משמרות, תרם דם, נתן כסף, כתב, התקשר וצייץ נציגינו. ערכנו אזכרות ב עולם הקוסמים של הארי פוטר ו ממלכת הקסם. תלינו דגלי קשת מהחלונות, מחלונות הראווה והבתים.
דרשנו שינוי. אמרנו שנהיה הירי ההמוני האחרון במדינה שלנו. אבל אז... שום דבר לא קרה. לא התקבלו חוקים האוסרים על רובי סער ברמה צבאית מידי אזרחים. לא הוצעו בדיקות רקע נוספות שיסחפו את האומה וישנו את המדיניות שלנו כלפי שליטה באקדחים. במקום זאת, התאבלנו, בכינו וחיכינו למשהו... כל דבר.
קלאודיה קונורס
אבל אז אירע הירי בלאס וגאס. ואז הירי בכנסייה בסאתרלנד ספרינגס. ואז פארקלנד. הירי בפארקלנד היה קרוב במיוחד לבית ורבים מחברי לכיתה באוניברסיטת מרכז פלורידה הושפעו ישירות מאחר שבוגרי מרג'ורי סטונמן דאגלס או אחים או חברים לאחד משבעה עשר קורבנות.
בימים שאחרי הירי בפארקלנד האמנתי שהתוצאות לא יהיו שונות. האמנתי שכמו לאחר הדופק, אלה שנפגעו מהטרגדיה לא יקבלו יותר מחשבות ותפילות מפוליטיקאים. ציוצים היו נשלחים מסביב ורגעי שתיקה ייצפו בקונגרס. האמנתי ששום דבר לא ישתנה. איך זה יכול להיות? אחרי שנה וחצי, כמעט שנתיים של צרחות לרפורמה, איך בעצם נוכל להמשיך לקוות לעתיד בהיר יותר?
אבל התוצאות של הירי בפארקלנד היו שונות.
ניצולי מרג'ורי סטונמן דאגלס נותרו חזקים ונחושים למרות צערם, ודרך נאומיהם וקריאותיהם המתמשכות לפעולה פוליטית, הם הפכו לניצוץ שהצית את שלנו לְקַווֹת. הם ארגנו את ה מצעד לחיינו אירועים ואילצו את האומה לעצור ולהקשיב לדברים שלהם דרישות.
קלאודיה קונורס
השתתפתי במארס לחיינו אורלנדו בשבת, 24 במרץ. היום היה בהיר ובהיר כאשר צפיתי במפגינים מרימים את שלטיהם היפים, שרבים מהם זכרו את טרגדיה הדופק. הקשבתי לניצולים של ניצולים כשהציעו את אהבתם ותמיכתם למי שהשתתף באותו יום. כשזמרנו וזועקנו בפה אחד, חזרנו למשהו שאיבדנו בחודשים הרבים מאז הדופק. התחלנו לצעוד ביחד, לכבד את אלה שאבדו מאלימות נשק שלא הצליחו לצעוד איתנו באותו יום.
צעדנו למשרד מרקו רוביו במרכז העיר אורלנדו, פוליטיקאי גלוי נגד להט"ב ותומך באקדח שהיה בתפקידו כאשר אירע ירי הדופק ושנשאר בתפקידו היום. דרשנו ממנו שינוי אפקטיבי, ונבחרי ציבור אחרים שחוסר מעשה הוביל לנורמליזציה של אלימות בנשק וירי המוני בארצנו.
ולא נעצור כאן. אנו יודעים שיש דרך ארוכה. אנחנו לא יכולים לאבד את המומנטום שלנו עכשיו, לא עד שנחיה בעולם שבו ילדים לא צריכים לשבת בכיתות כשהם מתמלאים בפחד מהמחשבה על ירי המוני שמתרחש בכל רגע.
קלאודיה קונורס
אבל אני רוצה לקחת רגע אחרי היום ההיסטורי הזה להגיד תודה, תודה, תודה לשורדים האמיצים של מרג'ורי סטונמן דאגלס, תודה לסטודנטים מאוניברסיטת מרכז פלורידה שארגן את האירוע המקומי שלנו, ותודה לכל בני הנוער המהפכניים שממשיכים לעורר שינוי.
לא רק שאתה משתמש בקולות שלך כדי לשנות את העולם, אתה מרים את חברי הקהילה LGBTQ+, הקהילה השחורה ו אנשים מקבוצות רבות יותר שוליות שעלולות להרגיש בלתי נראות ונדחקות הצידה, ומעצימות קולות אחרים שאחרת הולכים לא נשמע.
אז תודה לך. אנחנו איתך.
קלאודיה הוא בוגר אנגלית בכיר באוניברסיטת מרכז פלורידה. אתה יכול לעקוב אחריה טוויטר ו אינסטגרם.
