2Sep
"זה היה מזמן מאוד, אבל זה הדבר הראשון שעולה לי לראש. זה היה בעיניי כמו העסקה הגדולה ביותר כי הייתי בגן כי רק רציתי להיות אהובה כל כך. כשהייתי בגן, אני, בדיוק כמו ג'ואל (קורטני), סדקתי את הסנטר. הייתי בבית כשעשיתי את זה, אבל הלכתי לבית החולים וקיבלתי תפרים. הרופא השאיר מחרוזת מהתפרים תלויים כלפי מטה. הוא לא חתך אותם כמו שצריך, אז הלכתי לבית הספר למחרת וכולם לעגו לי כי הם חשבו שיש לי זקן קטן על הפנים. חשבתי ש'אין לי זקן '. זה רק תפרים! סדקתי את הסנטר שלי! ' אף אחד לא היה מאמין לי וכולם לעגו לי כי הם חשבו שיש לי שיער שצומח מתחתית הסנטר. זה היה ממש מביך ".
"הייתי בכיתה ו 'ויום אחד בשיעורי קריאה, החלטנו לשחק את המשחק טאבו", התינוק אריאל סיפר ל- Seventeen.com. "לא אהבתי את המשחק הזה ולא אהבתי אותו עוד יותר אחרי ששיחקתי אותו שוב. הגיע תורי לעלות והמילה שלי הייתה 'עדשות מגע'. אז איך טאבו עובד, יש לך כרטיס וזה אומר מילה אנשים צריכים לנחש ותחת המילה הזו, ישנן חמש מילים נוספות שאסור לך לומר כאשר אתה מתאר זאת מִלָה. אז קמתי מול כל הכיתה וחשבתי 'איך אני יכול לתאר עדשות מגע בלי להגיד ראייה? בלי להגיד עין? בלי להגיד לראות? ' [ביסודו של דבר] מבלי לומר דבר שקשור למילה עדשות מגע. אז אמרתי 'בסדר, הבנתי את זה. שני דברים מעוגלים. ' כל הכיתה התחילה לצחוק עלי ואני חשבתי 'למה אתם צוחקים עלי? מה קורה? זה שני דברים עגולים וכדוריים. ' הייתי שם למעלה, 'למה אתם צוחקים? זה עדשות מגע״. ואז, פתאום הבנתי מה הם חושבים. אתם יודעים מה הם חשבו. הייתי כמו 'יש לכם מוחות מלוכלכים!' "
"הייתי בפגישה עם מנהלים מחברת התקליטים שלי כדי לקבוע אילו שירים ייכנסו לאלבום השני שלי ואילו סינגלים ייצא בהמשך. זו הייתה בעצם מסיבת האזנה עם כל האנשים החשובים - ישבנו במעגל, המוזיקה התנגנה והיה נהדר. ואז קם בחור אחד לעזוב, אז קמתי כדי ללכת ולחבק אותו לשלום. אני לא יודע מה קרה, אבל איכשהו איבדתי את שיווי המשקל, נפלתי עליו והחלקתי לאורך כל גופו עד שפגעתי ברצפה! זה היה די מפחיד - ונורא! "
"פעם אחת יצאתי עם המשפחה שלי ואני ובן דוד שלי הלכנו יחד לשירותים. שנינו היינו צריכים להשתין ממש גרוע, אבל כל הדוכנים נלקחו. בזמן שחיכינו, השיר המצחיק הזה התחיל להתנגן, וצחקנו כל כך ששנינו פיפינו במכנסיים! זה גרם לנו לצחוק עוד יותר! זה היה נורא. אחר כך היינו צריכים לעבור על פני כל המסעדה כדי להגיע לשולחן ההורים שלנו. כולם בהו בנו עם המכנסיים הרטובים. היינו כמו 'היי, חבר'ה, אנחנו חייבים לחזור הביתה'. זה היה אסון."
"צילמתי את הסרט סיפור של פוקרה, וביום האחרון כל השחקנים והצוות היו על הסט. באחת הסצנות, הייתי אמור לצאת מזריקה, ונראה מאוד מוטרד. תוך כדי תנועה, הרגל שלי נקלעה לקרקע ונגסתי אותה לגמרי - אבל זו הייתה נפילה איטית מאוד. זה לקח, כמו, חמש שניות, ואז פשוט שכבתי שם כי הייתי כל כך נבוך. כולם באמת חששו מכך שנפגעתי, אבל חשבתי 'חבר'ה, לא, זה בסדר'. החלק הגרוע ביותר: זו לא הייתה הפעם הראשונה שנפלתי על הסט! "
"בחורף אחד הייתי בסנטרל פארק בניו יורק. אני לא רגיל להיות סביב שלג - גדלתי במיסיסיפי - וכשהלכתי לצלם, כף הרגל שלי החליקה מתחתי ונפלתי. אבל לא נפילת עכוז, לא נפילת בטן - צמח פנים! כאילו, אכלתי את השלג! אני לא מתבייש בקלות, אבל היו המון אנשים מסביב לצלם, ואני הייתי על הקרקע, צחקתי במשך 15 דקות, פשוט מכוסה בשלג. אתה יודע איך כולם מתגודדים סביב אמני רחוב? זה הייתי אני. אמא שלי הייתה שם, אחותי הייתה שם, וכולם רצו לראות על מה הם צוחקים. זה היה די אפי ".
"מאוד רציתי ללכת למסיבה בתיכון הזו, אבל לא קיבלתי אישור מההורים. אז החלטתי למשוך את מהלך הסרט הקלאסי: שמתי כריות במיטה שלי וכיסיתי אותן בשמיכה שלי כך שזה יהיה נראה כאילו אני בתוכו - אפילו היו לי תוספות שיער שלי מנקרות כדי שזה ייראה מציאותי - והתגנבתי הַחוּצָה. אבל לגמרי לא הטעתי את אבא שלי! ברגע שראה את המיטה שלי, הוא התקשר לתא שלי, ואז הגיע למסיבה והרעיף אותי מול כל החברים שלי. זה היה כל כך מביך! "
"הלכתי עם חבר לראות את שרה הילנד במחזמר. לעתים קרובות אני מאוד לא מודע לסביבה שלי, ודיברתי כשהתקרבנו לדלת התיאטרון. לא ראיתי שהוא סגור... או עשוי זכוכית... אז נכנסתי לזה ישר! עצפתי את האף והעיניים שלי התחילו לשקוע. נבוך מאוד ועם הזנב בין הרגליים, פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה כשחבר שלי צחק עלי. זה יגדל כל הזמן - מעולם לא התאוששתי באמת מההשפלה! "
"נהגתי לעשות הרבה תיאטרון, ומכיוון ששרתי ורקדתי כל הזמן, ניסיתי להישאר סופר-לחות. ביום ההופעה גמעתי צרור מים לפני העלייה לבמה. ובכן, הייתי באמצע השיר שלי כשפיטרתי גיהוק ענק! בתקווה שזה לא היה כל כך מורגש, המשכתי לשיר, אבל ראיתי הרבה אנשים צוחקים. חשבתי שאני עומד למות ממבוכה! מאז למדתי להחזיק ברגעים כאלה. הטעויות שלנו הן שהופכות אותנו לאנושיים, ואתה רק מחמיר את עצמך כשאתה מתחרפן מהן ".
"ישבתי בכיתה כשהחדר השתתק. פניתי לדלת, ומורה מחליפה לוהטת נכנסה והתעוררה. הוא חילק דף עבודה ונתן לכיתה 'יום חופשי'. לכולנו יצא הטלפונים, המוזיקה והאוכל בתוך שניות. קיבלתי הודעה מחבר שלי שהתלונן על מה שהשיעור שלה היה משעמם, ועניתי 'יש לי את זה הסאב החם ביותר שיש היום. ' היא ביקשה-בצורה טיפוסית של משוגעי נערים-שאשלח לה בערמומיות תמונה. אבל כשצילמתי את התמונה, הבזק נעלם! הכיתה שוב השתתקה, והפעם, הייתי המוקד העיקרי. המשנה ביקש אז מהכיתה 'אנא הימנע מכל צילום פלאש'. שקעתי בקליפת בושה. אבל לפחות קיבלתי את התמונה! "
"כשהייתי צעיר יותר, הייתי בשיעור ריקודים עם כל הבנות האלה. זה היה בדיוק בגיל שבו הבחנתי בהן כבנות חמודות, אז תמיד ניסיתי להיראות טוב ולהיות מגניב. הגיע תורי לקפוץ על הרצפה, והייתי עם מכנסיים קצת צמודים מדי. לפתע נשמעה שידור חוזר חזק. קרעתי את המכנסיים, וזה היה כל כך ברור שכולם התנשפו. רצתי לשירותים, הזלתי כמה דמעות, וחזרתי לשם כאילו, אני אקבל אותם עם האישיות שלי! "
