איך לאהוב להיות רווק

כפי ש קַיִץ מתחיל להיגמר ואני אורז את המזוודות מהרפתקה איטלקית מערבולת, אני נשאר מהרהר במה שלמדתי בחודשים האחרונים. בעורפי, באמת דמיינתי לפגוש נסיך אירופאי מושלם או משהו דומה לזה מגוחך, אבל אני ממש נרגש לחזור לארצות הברית ופשוט לבלות עם החברים שלי - אין ילד מראה.

אני חושב שתמיד יש ציפייה מסוימת שגם בנות בגילנו, אחת, יש חבר או שניים, רוצה א הֶחָבֵר. אולי בפעם הראשונה, זה פשוט לא נכון מבחינתי. זה די מוזר. תמיד הייתי מקושר רומנטית למישהו וכשנפרדתי מהאקס שלי בינואר, מאוד רציתי להיות עצמאי. אני לא חושב שהצלחתי לגמרי בהתחלה, כי תמיד שלחתי הודעות כאלה או אחרת, או שהייתי מאוהב במישהו באחד השיעורים שלי. אף פעם לא הייתי לַחֲלוּטִין בעצמי.

בקיץ הזה טיילתי לבד באירופה. לפעמים הייתי עם חברים ולפעמים הייתי עם המשפחה, אבל רוב הזמן פשוט עשיתי את הדברים שלי. אחת הטיולים הזכורים ביותר כללה שש רכבות, שתי עיכובים ו -13 שעות נסיעה בסך הכל מצרפת לאיטליה. ברגע שהייתי בריא ושלם, התלוננתי א

מִגרָשׁ על ההרפתקה הזו. לא היה מיזוג אוויר, המזוודה שלי הייתה כבדה מדי וזה גרם לי להרבה חבלות, ותמיד הייתי צריך לגרור הכל לשירותים כי פחדתי מכייסים. לא בדיוק היום הזוהר ביותר בחיי... אבל בדיעבד, אני די גאה בעצמי. באמת למדתי איך להיות עצמאי ולא להסתמך על אף אחד. קשה שלא יהיה על מי לסמוך כשאתה עצבני או שאתה צריך עזרה במשהו, אבל הפסקתי לחפש סוף מעיף קיץ.

זה לא אומר שלא דיברתי עם ילד כל הקיץ. יצאתי בהתחלה, אבל אחרי שזה התפרץ, פשוט לא ראיתי סיבה לחפש רומנטיקה. יש לנו את שארית חיינו לפגוש את הבחור הנכון, אז למה כל כך הרבה לחץ כשאנחנו צעירים? לפעמים אני מתגעגע להיות במערכת יחסים, אבל החיים בקיץ במדינה אחרת גרמו לי להבין שזה בסדר לגמרי להיות רווק ולהחזיק אותו.

איזבל :)

איזבל כותבת בלוגים בנושא היכרויות בכל יום חמישי עבור שבע עשרה. נְקִישָׁה פה לקרוא את הפוסט האחרון שלה!