1Sep
שבע עשרה בוחרת מוצרים שאנו חושבים שתאהב ביותר. אנו עשויים להרוויח עמלה מהקישורים בדף זה.
למרות שאני אוהב את לימודי התואר שלי, אני מתגעגע לחיים בתיכון שלי לבנות. הייתה תחושה עצומה של קהילה, וכמה שזה נשמע נדוש, היינו משפחה. כולנו הכרנו אחד את השני. ממפלגות אקדמאיות ועד להצבעה על המדים הבכירים שלנו, היינו חלק מאחות שלא מצאתי במכללה שלי-לפחות, עדיין לא.
אפרופו מדים, תקראו לי משוגע אבל דווקא אהבתי ללבוש את שלי - חולצת פולו לבנה בשילוב חצאית קפלים אפורה. זה נשמע סטריאוטיפי, אני יודע-ילדה לשעבר בבנות בית ספר שהסתובבה בבקרים כשהיא לא הייתה צריכה לחשוב להתלבש. אבל זה חורג מהנוחות הזאת - בעל קוד לבוש מאפשר לנו להכיר אנשים על מי שהם היו, לא על מה שהם לבשו. המדים יוצרים באורח פלא תחושת גאווה ואחדות שעצרות המכללות במכללה יכולות רק לחלום על טיפוח.
אני גם מתגעגע לחיים בלי דרמת בחורים. זה היה קל יותר כשלא דאגתי להיתקל באקס שלי בקמפוס (וזה כואב!). אבל עכשיו אני לא צריך לצאת מגביי לפגוש בחורים - הם נמצאים בכל מקום. וגם ללבוש את הבגדים שלי זה לא רע. אז אני מניח שהכל מסתדר!
שלך במדים,
— מרגו, 21, מכללת מריסט
